ראשי > תנ''ך > שמואל ב >


שמואל ב יג

1 ויהי אחרי-כן ולאבשלום בן-דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן-דוד. 2 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה. 3 ולאמנון רע ושמו יונדב בן-שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד. 4 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את-תמר אחות אבשלם אחי אני אהב. 5 ויאמר לו יהונדב שכב על-משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את-הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה. 6 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה. 7 וישלח דוד אל-תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי-לו הבריה. 8 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את-הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את-הלבבות. 9 ותקח את-המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל-איש מעלי ויצאו כל-איש מעליו. 10 ויאמר אמנון אל-תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את-הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה. 11 ותגש אליו לאכל ויחזק-בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי. 12 ותאמר לו אל-אחי אל-תענני כי לא-יעשה כן בישראל אל-תעשה את-הנבלה הזאת. 13 ואני אנה אוליך את-חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר-נא אל-המלך כי לא ימנעני ממך. 14 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה. 15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר-לה אמנון קומי לכי. 16 ותאמר לו אל-אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר-עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה. 17 ויקרא את-נערו משרתו ויאמר שלחו-נא את-זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה. 18 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות-המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה. 19 ותקח תמר אפר על-ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על-ראשה ותלך הלוך וזעקה. 20 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל-תשיתי את-לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה. 21 והמלך דוד שמע את כל-הדברים האלה ויחר לו מאד. 22 ולא-דבר אבשלום עם-אמנון למרע ועד-טוב כי-שנא אבשלום את-אמנון על-דבר אשר ענה את תמר אחתו.

23 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם-אפרים ויקרא אבשלום לכל-בני המלך. 24 ויבא אבשלום אל-המלך ויאמר הנה-נא גזזים לעבדך ילך-נא המלך ועבדיו עם-עבדך. 25 ויאמר המלך אל-אבשלום אל-בני אל-נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת ויברכהו. 26 ויאמר אבשלום ולא ילך-נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך. 27 ויפרץ-בו אבשלום וישלח אתו את-אמנון ואת כל-בני המלך.

28 ויצו אבשלום את-נעריו לאמר ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו אל-תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני-חיל. 29 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל-בני המלך וירכבו איש על-פרדו וינסו. 30 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל-דוד לאמר הכה אבשלום את-כל-בני המלך ולא-נותר מהם אחד.

31 ויקם המלך ויקרע את-בגדיו וישכב ארצה וכל-עבדיו נצבים קרעי בגדים.

32 ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר אל-יאמר אדני את כל-הנערים בני-המלך המיתו כי-אמנון לבדו מת כי-על-פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו. 33 ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו דבר לאמר כל-בני המלך מתו כי-אם-אמנון לבדו מת.

34 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את-עינו וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר. 35 ויאמר יונדב אל-המלך הנה בני-המלך באו כדבר עבדך כן היה. 36 ויהי ככלתו לדבר והנה בני-המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם-המלך וכל-עבדיו בכו בכי גדול מאד. 37 ואבשלום ברח וילך אל-תלמי בן-עמיחור מלך גשור ויתאבל על-בנו כל-הימים. 38 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי-שם שלש שנים. 39 ותכל דוד המלך לצאת אל-אבשלום כי-נחם על-אמנון כי-מת.

ראשי > תנ''ך > שמואל ב >


תוספות ותגובות