קוד: דרך-= בתנ"ך
סוג: כלל_אזור
מאת: אראל
אל:
דברים א2: "אחד עשר יום
מחורב,
דרך הר שעיר, עד
קדש ברנע
".
דברים א19: "וניסע
מחורב, ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם
דרך הר האמורי, כאשר ציווה ה' אלהינו אותנו; ונבוא עד
קדש ברנע
".
ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמור: 'רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, בערבה בהר ובשפילה ובנגב, ובחוף הים; ארץ הכנעני והלבנון, עד הנהר הגדול נהר פרת", כלומר: הר האמורי הוא היעד הסופי של המסע, ולכן זה לא הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "דרך הר האמורי", כאילו שהר האמורי הוא רק תחנת-ביניים!
ואומר אליכם: באתם עד הר האמורי, אשר ה' אלהינו נותן לנו. ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ; עלה רש, כאשר דיבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תיחת": כלומר - כשבני ישראל הגיעו לקדש ברנע, הם היו רק בתחתית הר האמורי - הם עוד היו צריכים לעלות כדי לרשת אותו. לכן לא הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "
דרך הר האמורי" - היה יותר הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "אשר למרגלות הר האמורי" או משהו מעין זה.
לדעתי, פירוש הביטוי "דרך- [אזור]" בלשון התנ"ך שונה מאשר בימינו: כשכתוב שבני ישראל הלכו (למשל) "דרך הר האמורי", אין הכוונה שהם עברו בהר האמורי, אלא שהם הלכו בדרך שנקראת "דרך הר האמורי", שהיא הדרך שמובילה אל הר האמורי.
לפי זה:
דרך הר שעיר" וגם "
דרך הר האמורי", כי היא מובילה מהר חורב צפונה, ושני ההרים האלה נמצאים מצפון להר חורב (ע' מפה):
דרך הר האמורי", הדרך המובילה להר האמורי, ואכן הגיעו "
עד הר האמורי".
בהמשך פרשת דברים יש פסוקים נוספים שבהם מופיע הביטוי דרך- [אזור]:
ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים סוף": בני ישראל היו בקדש ברנע, שבצפון הנגב; ארץ כנען (והר האמורי) היתה מצפונם, וה' אמר להם לפנות - להסתובב 180 מעלות - וליסוע דרומה, לכיוון המדבר שבדרום הנגב, ב"
דרך ים סוף" - הדרך שמובילה לים סוף.
ונפן וניסע המדברה, דרך ים סוף, כאשר דיבר ה' אליי...": בני ישראל נסעו דרומה, למדבר, בדרך המובילה לים סוף. הם נדדו בדרך הזאת 40 שנה, הלוך ושוב, אבל לא הגיעו לים סוף אלא נשארו באזור קדש.
וישלח משה מלאכים מ קדש, אל מלך אדום... נעברה נא בארצך...": משה ביקש ממלך אדום שייתן לבני ישראל לעבור בארצו, מקדש (במערב) מזרחה, כדי שיוכלו להיכנס לארץ כנען ממזרח. אבל מלך אדום סירב, ולכן הם נאלצו להקיף את הר שעיר (דברים ב1): "
...ונסב את הר שעיר ימים רבים". הפעם הם כבר הגיעו ממש עד ים סוף, שנמצא בפינה הדרומית של הר שעיר.
רב לכם סוב את ההר הזה; פנו לכם צפונה. ואת העם צו לאמור: 'אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד. אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל; כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר" (ל
בני-עשיוהאלה לא היה מלך, הם היו מחוץ לתחום שליטתו של
מלך אדום, ולכן הם פחדו מישראל ולא נלחמו בהם; ע' רד"צ הופמן, שד"ל, רשב"ם).
ונעבור מאת אחינו בני עשיו, היושבים ב שעיר, מ דרך הערבה, מ אילת ומ עציון גבר...": הערבה היא ליד ים סוף (ע' א1: "
בערבה מול סוף"), וגם אילת ועציון-גבר הם על חוף ים-סוף. בני ישראל עברו והתרחקו בשלום מאחיהם בני-עשיו היושבים בשעיר, והלכו צפון-מזרחה "
מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר" (כלומר - מים-סוף הם הלכו צפון-מזרחה והתרחקו מבני עשיו).
...ונפן, ונעבור דרך מדבר מואב": הם פנו צפון-מזרחה והלכו בדרך המובילה אל מדבר מואב, ועוד לפני שהגיעו לאזור מואב - (דברים ב9): "
ויאמר ה' אליי: 'אל תצר את מואב, ואל תתגר בם מלחמה; כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה".
ונפן ונעל דרך הבשן; וייצא עוג מלך הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי": בני ישראל עלו בדרך המובילה לבשן, ועוד לפני שהגיעו לבשן - יצא עוג מלך הבשן להילחם בהם.
דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום" ( פירוט )