הושע ז

1 כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ. 2 ובל-יאמרו ללבבם כל-רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו. 3 ברעתם ישמחו-מלך ובכחשיהם שרים. 4 כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד-חמצתו. 5 יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את-לצצים. 6 כי-קרבו כתנור לבם בארבם כל-הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה. 7 כלם יחמו כתנור ואכלו את-שפטיהם כל-מלכיהם נפלו אין-קרא בהם אלי. 8 אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה. 9 אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם-שיבה זרקה בו והוא לא ידע. 10 וענה גאון-ישראל בפניו ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל-זאת. 11 ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו. 12 כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם.

13 אוי להם כי-נדדו ממני שד להם כי-פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים. 14 ולא-זעקו אלי בלבם כי יילילו על-משכבותם על-דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי. 15 ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו-רע. 16 ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים.