ראשי > תנ''ך > נחמיה >


נחמיה א

1 דברי נחמיה בן-חכליה ויהי בחדש-כסלו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה. 2 ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על-היהודים הפליטה אשר-נשארו מן-השבי ועל-ירושלם. 3 ויאמרו לי הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש. 4 ויהי כשמעי את-הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים. 5 ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. 6 תהי נא אזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל-תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על-בני ישראל עבדיך ומתודה על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית-אבי חטאנו. 7 חבל חבלנו לך ולא-שמרנו את-המצות ואת-החקים ואת-המשפטים אשר צוית את-משה עבדך. 8 זכר-נא את-הדבר אשר צוית את-משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים. 9 ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם-יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והבואתים אל-המקום אשר בחרתי לשכן את-שמי שם. 10 והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה. 11 אנא אדני תהי נא אזנך-קשבת אל-תפלת עבדך ואל-תפלת עבדיך החפצים ליראה את-שמך והצליחה-נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך.

ראשי > תנ''ך > נחמיה >


תוספות ותגובות