לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל

קוד: ביאור:דברים כח47 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כח47-48: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ"

הפסוק מחמיר בעונשו של עם ישראל כאשר הוא לא עובד את ה' " בשמחה ובטוב לבב מרב כל ". מה משמעות מושג זה?

1. לעבוד את ה' גם כשיש שפע

על-פי הפשט, הכוונה "לא עבדת את ה' אלהיך כשהיית במצב של שמחה וטוב לבב": "מרוב כל - בעוד שהיה לך כל טוב" (רש"י). לפי פירוש זה, שמחה וטוב לבב הם הנאה וסיפוק הנובעים משפע חיצוני. כך משמעות הצירוף בפסוקים:

אפשר להבחין בין המושגים: שמחה = הנאה הנובעת משפע חומרי - אכילה, שתיה וכד'; טוב לבב = הנאה הנובעת משפע רוחני - כבוד, הצלחה, ביצוע משימה וכד'.

ה' נותן לעם ישראל שפע חומרי ורוחני המאפשר לו לחיות חיים מאושרים. אם עם ישראל ייהנה מהשפע אבל ישכח לעבוד את ה', עונשו יהיה שיצטרך לעבוד את אויביו " ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל" - הוא גם יאבד את השפע, וגם יצטרך לעבוד קשה בגלות.

כך פירש רבי יצחק בפתיחתו למגילת איכה, המפרט 22 דברים טובים שהתהפכו לרעים כתוצאה מחטאי עם ישראל, למשל: "אילו זכיתם, הייתם קוראים בתורה 'איכה אשא לבדי...?' ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: 'איכה ישבה בדד'" (איכה רבה פתיחה יא).

פירוש זה מתאים לדברי רבי יונתן: "כל המבטל את התורה מעושר - סופו לבטלה מעוני" (משנה אבות ד ט); וכן פירש הרמב"ם את פסוקנו (הלכות תלמוד תורה ג יג).

2. לשמוח על הזכות לעבוד את ה'

ויש שפירשו שהכוונה "לא עבדת את ה' אלהיך מתוך מעשים ורגשות של שמחה וטוב לבב". לפי פירוש זה, שמחה וטוב לבב הם הנאה וסיפוק הנובעים מעבודת ה' עצמה. אין זה מספיק לעבוד את ה' - יש לעשות זאת בשמחה, כמו בפסוקים:

וכך עשו דוד ובני ישראל באירועים שונים:

חז"ל פירשו שהכוונה למעשים של שמחה, שיש לעשות כאשר עובדים את ה': "מניין לעיקר שירה מן התורה? רב מתנה אמר מהכא... איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב - הוי אומר: זה שירה" (בבלי ערכין יא א). פירוש זה מתאים לפסוקים שהובאו למעלה, המקבילים בין שמחה לבין רננה, שיר, תהילה לה' ותרועה.

חכמי ישראל, במיוחד מעולם המוסר והחסידות, דנו לעומק במשמעות של מצוה זו, לדוגמה: 

הרמח"ל הסביר שהשמחה מבטאת אהבה לה': "השמחה היא עיקר גדול בעבודה... ואמרו רז"ל (שבת ל'): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה", ועל הפסוק שזכרנו למעלה עבדו את ה' בשמחה, אמרו במדרש (מדרש שוחר טוב): אמר רבי: כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלהים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי... ומצינו שנתרעם הקב"ה על ישראל מפני שחיסרו תנאי זה בעבודתם, הוא שנאמר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב...".

רבי נחמן מברסלב הרחיב את המצוה וקבע ש"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" (רבי נחמן מברסלב), שהרי האדם צריך תמיד לעבוד את ה', וגם עבודת ה' התמידית הזאת צריכה להיות בשמחה.

הראי"ה קוק הסביר את ההבדלים בין המושגים שמחה וטוב לבב, ואפשר לפרש את דבריו בשתי דרכים:

בעל התניא הביא פירוש זה בשם האר"י, נתן עצות מפורטות, איך לסלק מהלב כל עצבות - בין אם היא קשורה לעניינים חומריים ("מילי דעלמא"), ובין אם היא קשורה לעניינים רוחניים ("מילי דעלמא"), כדי להיכנס לתפילה וללימוד תורה מתוך שמחה (תניא חלק א כו).

מקורות ופירושים נוספים

  • "ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום -... מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: ועבדת את אויביך..." (בבלי ברכות לה ב).
  • " בחוסר כל - אמר רבי אמי אמר רב: בלא נר ובלא שלחן; רב חסדא אמר: בלא אשה; רב ששת אמר: בלא שמש; רב נחמן אמר: בלא דעה; תנא: 'בלא מלח ובלא רבב; אמר אביי: נקטינן: אין עני אלא בדעה." (בבלי נדרים מא א).
  • " עבדת את ה' אלהיך בשמחה - הא למדת, שלא נצטווינו על שמחה שישכח בה יוצר הכל. ואי אפשר לעבוד השם יתברך לא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שכרות" (ספר המידות השלם שער השמחה).
שמחה = הסכמה והשלמה / דוד אקסלרוד.

שבח השמחה.

תחת אשר- = במקום, כשכר או כעונש.

מהות השמחה.

לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות

תגובות