שמיטת קרקעות - לא לאביונים בלבד

קוד: ביאור:שמות כג11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות כג10-11: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ .
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה, וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה;
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ".

במשך שש שנים מותר לך לזרוע את ארצך, ומותר לך לאסוף את תבואתה;
ובשנה השביעית עליך לשמוט את ארצך ולא לזרוע בה, וכן לנטוש את ארצך ולא לאסוף את תבואתה, ולאפשר גם לאביוני עמך להיכנס ולאכול בחינם, ולאפשר גם לחיית השדה להיכנס ולאכול את מה שהותירו האביונים.
אותו הדבר תעשה גם לכרמך ולמטע הזיתים שלך.

מטרת מצוות השמיטה

האם מטרתה של מצוות השמיטה היא לעזור לעניים? לדעתי לא.

אולם כדי להבין את מטרתה של מצוות השמיטה, צריך קודם להגדיר אותה במדוייק.

והשביעית תשמטנה ונטשתה

חלקו הראשון של הפסוק בנוי (כמו פסוקים רבים נוספים) במבנה של טבלה:

וְשֵׁשׁ שָׁנִים - תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.

וְהַשְּׁבִיעִת - תִּשְׁמְטֶנָּה - וּנְטַשְׁתָּהּ.

בכל שורה יש שלושה חלקים, והם מקבילים זה לזה:

כך כתבו חכמי המדרש: "תשמטנה - בעבודתה, ונטשתה - באכילתה" (מכילתא סימן ריד), וכך פירשו רשב"ם ורמב"ן.

שאלות ותשובות על פירוש זה

הרב זאב וייטמן (שם) הקשה על פירוש זה:

"הפסוק מדבר בשדה תבואה... ואם תשמטנה מתייחס לארץ שאסור לזורעה, מה מקום יש לצוות לנטוש את תבואתה - הרי אם אין זורעים, אין כל תבואה בשדה?"

  • אולם, יתכן שהכתוב מתייחס לתבואה שעלתה מעצמה - ספיחים.
"...ואם נאמר, ש... בספיחים הכתוב מדבר, שוב אי אפשר לומר ונטשתה - שרומז לראשית הפסוק, בו מדובר על תבואת שדה שנזרעה ולא על ספיחי קציר"
  • אולם, כפי שניתן לראות בטבלה, המילה ונטשתה מנוגדת ל- ואספת את תבואתה, ועיקר עניינה ללמד, פשוט, שבשנה השביעית אסור לאסוף את התבואה; אין זה משנה אם מדובר בתבואה שנזרעה או בספיחים.
" וכן תעשה לכרמך לזיתך יתיישב היטב אם נאמר ש תשמטנה ונטשתה מתייחס לתבואת השדה, וכעת מתוסף שגם את תבואת הכרם והזית יש לנטוש. אך אם כדברי הרמב"ן והרשב"ם, שהציווי תשמטנה מתייחס גם לארץ, מה פירוש וכן תעשה לכרמך לזיתך, הרי בכרם וזית יקשה להבין שהשמיטה בשנה השביעית - שמיטת הארץ היא?"
  • גם בכרם וזית ישנן עבודות שצריך לעשות כדי שהפירות יגדלו, וישנן עבודות שעושים לאחר מכן כדי לאסוף את הפירות; לפי זה, תשמטנה = תעזוב את העצים ולא תעשה בהם עבודות, ונטשתה = תעזוב את הפירות שיצמחו בהם ולא תאסוף אותם הביתה.
"השורש שמט מציין בכל מקום הוצאה מידך ומשליטתך... ולפי זה, אם תשמטנה מתייחס לארץ, פירושו שיש להפקיר את הארץ ולהוציאה משליטתך, ואיסור זריעתה כלל אינו אמור כאן"
  • השורש שמט משמעו, אכן, שיש לוותר על השליטה בארץ, ומתוך כך יש להימנע מלשעבד אותה ולנצל את כוחה ע"י זריעה.
"לעומת זאת, מתאים היה השימוש בשורש שבת: שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה, ובשביעית תשבות ונטשת, וכו'...."
  • מטרת הפסוקים אינה ללמד שצריך לשבות בשביעית, אלא שצריך לוותר על השליטה על הארץ בשביעית, והויתור על השליטה מתבטא בכך שלא מכריחים אותה לעבוד.
והרב וייטמן עצמו פירש: "אם תשמטנה מתייחס ל תבואתה, הרי שהתורה משתמשת בפועל שמשמעותו בדיוק הפוכה לאיסוף המוזכר בראשית הפסוק. בששת השנים אתה אוסף את התבואה לתוך ידך, לשליטתך ולרשותך, ובשביעית, אתה שומט את התבואה מידך ומרשותך ומפקירה לעניים..."
  • אולם, לפי פירושו, יש ייתור וכפילות בפסוק: המילים "תזרע את ארצך" מיותרות (אולם ראו במכילתא סימן ריג), ובמילים "תשמטנה ונטשתה" יש כפילות; לכן מסתבר יותר שהפירוש הוא כפי שהסברתי למעלה, וכפי שמלמדת הטבלה.

ואכלו אביוני עמך, ויתרם תאכל חית השדה

יש אומרים, בהסתמך על פסוק זה, שמטרתה של מצוות השמיטה היא לעזור לעניים. באיזה עזרה בדיוק מדובר?

1. הכוונה פשוט לעזור להם לחיות.

2. הכוונה לעזור להם להשתחרר מדאגות וטרדות הפרנסה למשך שנה אחת, כדי שיוכלו להקדיש את זמנם לענייני הרוח (הרב זאב וייטמן, שם).

3. הכוונה להחזיר להם את כבודם - במשך שנה אחת, הם לא נמצאים במעמד של "מקבלי צדקה", אלא הם שוים לכולם - השדות פתוחים, והם יכולים להיכנס ולקחת כמו כולם. פירוש זה מתאים לפסוק ויקרא כה6-7: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה: לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ, וְלַאֲמָתֶךָ, וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ, וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (פירוט) (ע"פ הרב יוסף צבי רימון, שיעורי שביעית).

בנוסף לכך, אם המסר בפסוק הוא שצריך לעזור לאביונים -

לכן נראה לי, שהמסר העיקרי בפסוק הוא שבעל השדה צריך לוותר על בעלותו. הויתור על בעלות מתבטא בכך שהוא לא זורע - לא מכריח את הקרקע לעבוד בשבילו; וגם לא אוסף את התבואה שצומחת מעצמה.

המשפט "ואכלו אביוני עמך" מציין לא את מטרת הנטישה אלא את אופי הנטישה - יש לנטוש את השדה באופן שגם האביונים, שאין להם כלום, יוכלו להיכנס ולאכול; כלומר, אסור לגבות דמי כניסה, גם לא לכיסוי ההוצאות (בניגוד לדברי הרב זאב וייטמן, שמיטה ממלכתית במדינת ישראל, פרק טו).

כך גם המשפט "ויתרם תאכל חית השדה" - אין כוונתו שמטרת השמיטה היא לדאוג לרווחתן של החיות, אלא שיש לנטוש את השדה באופן שגם החיות יוכלו להיכנס.

גם בימי חז"ל היו, כנראה, אנשים שחשבו שהמטרה העיקרית של השמיטה היא לעזור לעניים, ולכן הדגישו שזו טעות: "והשביעית [תשמטנה ונטשתה] - [שלא תאמר] 'מפני מה אמרה תורה: לא שיאכלו אותה עניים? הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים'. תלמוד לומר: והשביעית [תשמטנה ונטשתה], מגיד שפורץ בה פרצות. אלא שגדרו חכמים מפני תקון העולם" (מכילתא סימן ריד), כלומר, המטרה היא עצם השמיטה, הנטישה והויתור על הבעלות.

וייתכן גם שהמשפט ואכלו אביוני עמך הוא מצוה נפרדת. אמנם מצד דיני שמיטה אין איסור על עשירים לאכול מפירות השביעית, אבל ייתכן שיש איסור מצד "מידת סדום", שכן אם לעשיר יש מספיק אוכל במחסניו (כדברי הרב רוזן) ראוי שישאירו את מעט היבול הצומח בשדה לאביונים.

תגובות