מדור ההדרכה טבת שבט התשס"ד

קוד: מדור ההדרכה טבת שבט התשס"ד בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: עדי לנדאו

אל: כפית ה'תשס"ד שבט

תגובה ל: מאמרים של עדי לנדאו שנכתבה ב00:04:24  04.03.2005

שלום וברכה!

דני ביקש שאכתוב מאמר לכפית, וקובי טען ש'נאה דורש - נאה מקיים'. אין באפשרותי לקיים זאת ביחס לטִיוּלֵי-שיעורים במחוזות ארצנו הקדושה, אז השתדלתי לקיים את דרישתי 'כתבו לכפית!'. צר לי על אלו שלא מסתפקים בכך- במדרשת דימונה עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, ולא מקבלים שחרורים כל-כך בקלות... אבל למה לקטר, הרי אנו חיילים במלחמה, שמוסרים את נפשם למען חינוך ילדי ישראל הרכים! אז יאללה, לעבודה.

החלטתי לכתוב בתחום ההדרכה. אמנם הנסיון שלי בחודשים האחרונים מתמקד בתלמידי כיתות א'-ו', אך יש כמה נקודות שניתן להשליך גם לגבי שיעורים בנח"ת.

הכנת השיעור:

! רשמו לעצמכם מטרות אותם תרצו להעביר:

-      מבחינת נקודות שתלמדו בשיעור

-      ומבחינת ערך מוסף שהשומעים יוכלו לצאת אתו בתום השיעור, לגבי לימוד תנ"ך.

! נסו למצוא מסר לשיעור. לא כחניך השואל בסיום כל פעולה ב'בני-עקיבא': "אז מה המסר?", אלא מתוך אמונה שלתורה יש משהו לומר לנו, ושבאנו לנח"ת כדי ללמוד תורה, כלומר, לנסות לברר דרך לימודנו מה התורה מנסה לומר לנו. כיוון שכך, מן ההכרח שבכל שיעור תהיה נקודה של חינוך ערכי.

! כתבו את השיעור , גם אם אין לכם צורך בדף מול עיניכם כי התאמנתם על זה כבר שבע פעמים מול המראה, טוב שיהיה - למקרה של בלק-אאוט במהלך השיעור (כבר קרה לי), או לפחות לארכיון. מעולם לא יזיק!

! הדרך הנפוצה ביותר לכתיבת השיעור היא רשימת שלביו . קבלו טיפ (כי טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה הן ים...): טבלה:

תודה לסמינריון הכנה לשירות לאומי של האגודה להתנדבות בעם על הרעיון!

! היו בטוחים במה שאתם רוצים להגיד, והפנימו זאת כמה שיותר. ככל ש הנושא מבורר יותר אצלכם, כך הוא יעבור טוב יותר לתלמידים.

! בררו לפני השיעור על קהל היעד שלכם: כמות המשתתפים, עד כמה הם אכן משתתפים בשיעור, כמה הם מפריעים בשיעור (אצלנו?? מה פתאום!), מה רמת ידיעותיהם, כמה זמן הם בארגון וכו'.

! ללחוצים שבינינו לא יזיקו כמה תרגילים לשחרור השרירים ונשימות עמוקות לפני השיעור. זה עלול להיות מסוכן...

העברת השיעור:

! צורת הכיתה : כן, גם על זה צריך לחשוב. מה עדיף: טורים של שולחנות או מעגל של כסאות? השיקול העיקרי שיש לבחון הוא קשר עין עם כלל המשתתפים. בלי קשר עין, הם עשויים לאבד הקשבה מהר מאוד. זה אולי ישמע מצחיק, אבל לטובת השיעור - כדאי לדרוש זאת. הדבר תלוי בדברים שונים: אם הקשר עם האנשים טוב, או שיש מטרה לעשותו טוב, מתאים לשבת במעגל שהוא יותר אינטימי. אם יש לך 'סימן שאתה צעיר' ואתה מוכרח לעמוד, לנוע ולהסתובב תוך כדי השיעור, כדאי שהתלמידים ישבו בצורה כזו שתוכל להסתובב בחלק מסויים של החדר ועדיין לשמור על קשר עין עם כולם. במקרה זה, מומלצים טורים של שולחנות או חצי מעגל לפניך (בלי שוּלַיִם מִצְדָדֶיךָ שאין אִתם קשר-עין).

! סדר ומשמעת : לא, נח"ת זה לא בית ספר, אבל אם זה נצרך לשם טיב השיעור, דרשו זאת. יש למנוע דברים שיפריעו לכם בשיעור, יסיחו את עיניכם ויקטעו את קו-מחשבתכם, כגון: רהיטים, כרזות על הקיר... או אנשים: שעוברים ליד, שנמצאים בפנים ומתנדנדים על הכיסא או נכנסים ויוצאים. אולי לא נעים להעיר, אך מכבודם ומכבודך להתיחס ברצינות לשיעור.

! צורתכם : אליפסה עם זָוִית חדה מימין... סתם! כשהתלמידים באים לשיעור הם רואים אתכם ומתרשמים מהמראה החיצוני. תפקידכם לוודא שהלה ישקף פנימיות עשירה וראויה. נסו לשדר ביטחון עצמי וסימפטיה.

! בואו ב גישה חיובית , שיהיה כיף לשמוע אתכם. שמרו על תחושה זו גם במהלך השיעור, אפילו כשמפריעים לכם או כששואלים שאלות לא קשורות או מעצבנות. הדבר יכול להתבטא בבדיחות שתשחילו בשיעור - בספונטניות או מראש, בהפעלה נחמדה ומקורית ועוד, אך עיקרו בעמדה הנפשית איתה נכנסים לשיעור: יש כאן אנשים נפלאים ואני מוכן לתת את כל כולי עבורם!

! הגישה החיובית משתקפת גם ב גמישות שיש לכם להתאמת השיעור לקהל המשתתפים בזמן אמת - אם פתאום אין מספיק זמן או מספיק השתתפות או שהרמה לא מתאימה וכדומה. כלומר - להתכונן מבחינה נפשית ומבחינה טכנית לתאקלים ובלת"מים (בעיות לא מתוכננות [1] ). מרכיב חשוב בגמישות הוא ה קֵשֶב וה הקשבה לצורכי הקהל, כלומר לשים לב כמה מהם מקשיבים, כמה מהם משתתפים, מה אורך ה'פתיל', ובהתאם לכך: לקצר את השיעור, לעשות הפסקה מתודית קצרה של "ידיים למעלה - על הראש - על הכתפיים - 1, 2, 3!" או להפסיק ממש ולתת להם 2 דקות ללכת לשתות וכיו"ב.

! גימיקים : יש שיקראו לכך מתודות, אך מבחינת סגנון השיעורים בנח"ת, מטרתם העיקרית היא לעורר עניין ורוח חיים בקרב המשתתפים. זה יכול להיות תרשים של זמן עליו מדברים; כרטיסיה עם משפט המסכם כל דעה שמציגים; דף מקורות שחלקו מקופל, מוסתר - ומסקרן (ע"ע מוריה קדוש ודֹבי מיידנבאום); פתק הניתן לכל שואל עם השאלה שהוא שאל [2] ; תרשים של מבנה השיעור כאשר מוסיפים חלק לאחר כל שלב; מפה של האֵזוֹר עליו מדובר ועוד [3] .

! פתיחת השיעור : תפקיד הפתיחה לעורר את השומעים להמשיך לשמוע אותך ואת דבריך. לכן, כדאי שהיא תהיה מעניינת, אולם, כעצת שחר (או דֹבי, במדור הדרכה כזה או אחר) כדאי שתוכנה לא יהיה חיוני להבנת המשך השיעור, כדאי שגם מי שיפספס יוכל לקלוט את ההמשך. אפשר לספר משהו אישי כדי לשבור את הקרח עם הקהל, או לשאול שאלה שהיא לכאורה לא קשורה ובהמשך מובנת. לענ"ד, עדיף שהשלב הראשון לא יהיה קריאת קטע ארוך מתוך התנ"ך, כי כך אפשר 'לאבד' שומעים בקלות, אלא כדאי להתחיל במשהו פרונטלי (כלומר, שהמעביר מדבר. מכונה גם 'מליאה').

! חשוב מאוד לעצור מיד פעם ולסקור את מה שאמרנו עד כה. זה מצויין כדי להוריד מהעננים כמה חולמנים, ובכלל, כדי לעשות לכולם סדר בראש. אם תהיו מסוגלים לעשות זאת, זה אומר שהשיעור מסודר גם בראש שלכם. אם ניתן, מומלץ להוסיף גם תרשים של מבנה השיעור.

! נסו לגלות את הדרך בה טוב לכם להעביר: מתוך דף, בלי דף, עם אביזרים או בלי, לקהל קטן או גדול... (וראה עוד אפשרויות בספרו של ד"ר סוס 'לא רעב ולא אוהב').

בעקבות השיעור:

! אמנם נאמר כי 'אין הנחתום מעיד על עיסתו' [4] , אך נסו לתת לעצמכם הערכה עצמית לאחר העברת השיעור ביחס לציפיותיכם מבחינת התוכן, המתודות, השתתפות הקהל, הקשבת הקהל ועוד. חשבו מה ניתן לשפר לקראת הפעם הבאה שתעבירו שיעור זה (במחוז דרום, כמובן! - ביום ראשון ב- 19:00 פעם בשבועיים בביכ"נ 'האבות' ברחוב שבזי בבאר שבע) או הפעם הבאה שתעבירו בכלל.

! נסו לקבל גם הערכה חיצונית מהשומעים, בעיקר מאנשים שמכירים אתכם היטב והיו בשיעור. תפקיד החבר לשקף לך את מצבך, ואפשר לעשות זאת גם דרך ביקורת בונה על השיעור.

זהו, בערך.

או: 'עד כאן לשבת הגדול'...

רוב נח"ת,

וזכרו תמיד - "הרוצה שיחכים - ידרים!" [5]

עדי.