1 ויאמר יהוה אל-משה אמר אל-הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא-יטמא בעמיו. 2 כי אם-לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו. 3 ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא-היתה לאיש לה יטמא. 4 לא יטמא בעל בעמיו להחלו. 5 לא-יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת. 6 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש. 7 אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי-קדש הוא לאלהיו. 8 וקדשתו כי-את-לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה-לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם. 9 ובת איש כהן כי תחל לזנות את-אביה היא מחללת באש תשרף.
10 והכהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה ומלא את-ידו ללבש את-הבגדים את-ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. 11 ועל כל-נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא. 12 ומן-המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה. 13 והוא אשה בבתוליה יקח. 14 אלמנה וגרושה וחללה זנה את-אלה לא יקח כי אם-בתולה מעמיו יקח אשה. 15 ולא-יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו.
16 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 17 דבר אל-אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו. 18 כי כל-איש אשר-בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע. 19 או איש אשר-יהיה בו שבר רגל או שבר יד. 20 או-גבן או-דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך. 21 כל-איש אשר-בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את-אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב. 22 לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן-הקדשים יאכל. 23 אך אל-הפרכת לא יבא ואל-המזבח לא יגש כי-מום בו ולא יחלל את-מקדשי כי אני יהוה מקדשם. 24 וידבר משה אל-אהרן ואל-בניו ואל-כל-בני ישראל.