1 ויעמד שטן על-ישראל ויסת את-דויד למנות את-ישראל. 2 ויאמר דויד אל-יואב ואל-שרי העם לכו ספרו את-ישראל מבאר שבע ועד-דן והביאו אלי ואדעה את-מספרם. 3 ויאמר יואב יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל. 4 ודבר-המלך חזק על-יואב ויצא יואב ויתהלך בכל-ישראל ויבא ירושלם. 5 ויתן יואב את-מספר מפקד-העם אל-דויד ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב. 6 ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי-נתעב דבר-המלך את-יואב. 7 וירע בעיני האלהים על-הדבר הזה ויך את-ישראל. 8 ויאמר דויד אל-האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את-הדבר הזה ועתה העבר-נא את-עוון עבדך כי נסכלתי מאד.
9 וידבר יהוה אל-גד חזה דויד לאמר. 10 לך ודברת אל-דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר-לך אחת מהנה ואעשה-לך. 11 ויבא גד אל-דויד ויאמר לו כה-אמר יהוה קבל-לך. 12 אם-שלוש שנים רעב ואם-שלשה חדשים נספה מפני-צריך וחרב אויבך למשגת ואם-שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל-גבול ישראל ועתה ראה מה-אשיב את-שלחי דבר. 13 ויאמר דויד אל-גד צר-לי מאד אפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמיו מאד וביד-אדם אל-אפל. 14 ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש. 15 וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על-הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם-גרן ארנן היבוסי. 16 וישא דויד את-עיניו וירא את-מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על-ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על-פניהם. 17 ויאמר דויד אל-האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה. 18 ומלאך יהוה אמר אל-גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי. 19 ויעל דויד בדבר-גד אשר דבר בשם יהוה. 20 וישב ארנן וירא את-המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים. 21 ויבא דויד עד-ארנן ויבט ארנן וירא את-דויד ויצא מן-הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה. 22 ויאמר דויד אל-ארנן תנה-לי מקום הגרן ואבנה-בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם. 23 ויאמר ארנן אל-דויד קח-לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי. 24 ויאמר המלך דויד לארנן לא כי-קנה אקנה בכסף מלא כי לא-אשא אשר-לך ליהוה והעלות עולה חנם. 25 ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. 26 ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל-יהוה ויענהו באש מן-השמים על מזבח העלה. 27 ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל-נדנה. 28 בעת ההיא בראות דויד כי-ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם. 29 ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון. 30 ולא-יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה.