פיתויי האישה הסוררת

קוד: ביאור:משלי ז14 בתנ"ך

סוג: תוכן2

מאת: אראל ע"פ הגר"א

אל: סגלות משלי

כשיצר הרע מנסה לפתות אדם טוב לעבור עבירה, הוא לא יכול פשוט להגיד לו "בוא תחטא", כי האדם לא יתייחס אליו; אז הוא עוטף את העבירה במצוה ואומר לו "בוא תקיים מצוה", ודרך המצוה, האדם מגיע לעבירה.

דוגמה לתחבולה זו של יצר הרע ניתן למצוא במשלי פרק ז, המתאר את האמצעים שבהם משתמשת האישה הזונה על-מנת לפתות את הנער העובר בקרבתה:

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו את פרטי המשל על-פי הגר"א.

2. גם הרמב"ם פירש שהאישה הנואפת בקטע זה היא משל לכל התאוות הגופניות שמפתות את האדם; אולם, לדבריו, אין משמעות לפרטים במשל - " עניין הכללות הזו היא האזהרה מלהימשך אחר תענוגות הגופות ותאוותיהן, ודימה את החומר, שהוא סיבת כל התאוות הגופניות הללו, באשה זונה, והיא גם אשת איש, ועל משל זה בנה את כל ספרו... ו כיון שכבר ביארתי לך את זה וגליתי לך סוד משל זה, אל תטריד את מחשבתך לומר ומה עניין אמרו "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי", ואיזה עניין נכלל באומרו "מרבדים רבדתי ערשי", ואיזה עניין נוסף על הכללות הזו באומרו "כי אין האיש בביתו", וכך כל שאר מה שנאמר בפרשה זו, כי כל זה המשך לשון לפי פשט המשל, כיון שהמצבים האלה שהזכיר הם סוג מצב הזונים, וכך הדיבורים האלה וכיוצא בהם הם מסוג דברי הנואפים זה עם זה. " ( מורה נבוכים - חלק ראשון - הקדמה) ; ראו עוד אשה זרה ונכריה בספר משלי.

היתרון של הפירוש הראשון הוא, שלכל פרט במשל יש משמעות - הוא מתאר איך התאווה מפתה את האדם דווקא על-ידי קיום מצוה. 

הקטע פונה לנערים ממין זכר, אך הוא כמובן מיועד גם לנערות. בתורה מדובר דווקא על מקרה שאיש מפתה נערה (שמות כב 15).

תגובות