לקנות אוכל מהגויים כדי לפרסם את ברכת ה'

קוד: ביאור:דברים ב6 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים ב6: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם, וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם"

דברים ב7: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה; זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר"

אנחנו עוברים בשוק של גויים - האם ראוי לקנות מהם? עקרונית אנחנו מעדיפים לפרנס את אחינו היהודים, אבל כשבני ישראל עברו דרך ארץ אדום, משה אמר להם דווקא כן לקנות מהגויים.  ניתן להבין את דברי משה בשתי דרכים:

1. אם תרצו לאכול מפרי ארצם או לשתות ממי נהרותיהם, אל תגזלו אלא קנו מהם בכסף מלא, זו הארץ שלהם (כמו שנאמר בפסוק הקודם "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר"), ולכן "אם תתאוו לאכול מפירות ארצם, לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם, וזה טעם " מאתם "; וגם מים לא תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם" (רמב"ן).

2. גם אם לא תצטרכו את האוכל או השתיה שלהם, תהיו נדיבים וקנו מהם קצת אוכל ומים, "כי ה' אלהיך ברכך - לפיכך לא תכפו/תכפרו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים" (רש"י). ה' בירך אותנו ונתן לנו עושר, וכשאנחנו קונים מהגויים, אנחנו מפרסמים את ברכת ה'; זה תורם גם לכבוד ה' וגם להרתעה הישראלית.

להתבלט או להצטנע?

רעיון דומה נזכר גם בפרשה המקבילה, במדבר כ17: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גבלך";   במדבר כא22: "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ"; לפי מדרש חז"ל: "נעברה נא בארצך וגו' מי באר - מי בורות היה צריך לומר! למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צורכו, לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח, ויקנה מן החנוני בשביל להנותו.   כך אמר לו משה: הבאר עמנו, ומָן אנו אוכלין; לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך!   כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אכל תשברו מאתם בכסף ".   אמר להם משה: התירו לכם כיסכם, שלא יאמרו 'עבדים היו, עניים הם', הראו להם עושרכם, וידעו שלא הפסדתם בשעבוד (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", וידעו שאין אתם חסרים כלום.  ולא משלכם אתם נותנים, שנאמר (דברים ב, ז): כי ה' אלהיך ברכך זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר" (במדבר רבה יט טו).

מעניין שה"כלי יקר" כתב לכאורה דברים הפוכים לגמרי: "פנו לכם צפונה - אם הגיע שעתו של עשו, הצפינו עצמכם... אם ימצא האיש הישראלי איזו הצלחה, זעיר שם, אזי יטמינו ויצפינו הכל בפני עשו, כי אין לך אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו, כי לדעתם הכל גזולים בידם מהם מן ברכת יעקב אבינו שלקח ברכותיו של עשו במרמה, וכן יעקב ציווה לבניו (בראשית מב1) למה תתראו, פירש רש"י: בפני בני ישמעאל ועשו, כאילו אתם שבעים, כי שניהם סוברים שיצחק גזל הצלחת ישמעאל ויעקב גזל הצלחת עשו ע"י השתדלות, על-כן ציווה דווקא על עשו פנו לכם צפונה, שלא יתקנא בכם. וזה היפך ממה שישראל עושין בדורות הללו בארצות אויביהם, כי מי שיש לו מנה הוא מראה את עצמו במלבושי כבוד ובתים ספונים וחשובים, כאילו היו לו כמה אלפים, ומגרים האומות בעצמם... והוא המסבב את כל התלאה אשר מצאתנו, והמשכילים יבינו ליקח מוסר" (כלי יקר על דברים ב ג). אך למעשה אין סתירה:

1. יש להשתמש בשפע שה' נתן לנו בדרך ארץ, באופן צנוע וסביר המביא ברכה כלכלית גם לעמים שמסביבנו, ולא באופן מוגזם וראוותני המנקר עיניים ומעורר קנאה.  

2. דבריו של "כלי יקר" מתאימים למצב של גלות, שבו עם ישראל בעמדת חולשה ורוצה רק לשרוד, ולכן עליו 'להוריד פרופיל' ולא להתבלט;   ודבריו של רש"י מתאימים למצב של גאולה, שבו עם ישראל בעמדת כוח ושואף להשפיע לטובה על הגויים שמסביבו, ולכן עליו להפגין עוצמה ושפע.

מקורות ופירושים נוספים

" תכרו - לשון מקח, וכן (בראשית נ) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה" (רש"י).

בהמשך נאמר, שבני ישראל אכן קנו אוכל מהאדומים, דברים ב28-29: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי;   כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר, עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ".

 " כי ה' אלהיך ברכך -... אולי ירמוז ב" מעשה ידך " שנתברך עמם צאן ומקנה אשר הוציאו ממצרים, ויש להם עושר ומקנה וקנין משלל מצרים ומשלל עמלק והכל נתברך בידם, כענין "מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ" (איוב א י). ועוד: ידע ה' לכתך את המדבר הגדול הזה וספק שם כל צרכך במן והשלו ומי הבאר, שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות" (רמב"ן).

ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים;  ה' ידע לכתך את המדבר, כלומר השגיח עליך בהשגחה פרטית כל הימים שצעדת במדבר, ודאג שלא יחסר לך שום דבר, ולכן אין לכם סיבה להתקמצן, אתם יכולים לקנות קצת מהגויים שאתם עוברים דרכם.

הביטוי לא חסרת דבר מזכיר ביטויים דומים שנאמרו על ארץ ישראל (ראו בארץ נחלת עם יהוה לא חסר דבר):

  • שופטים יח10: "כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם כִּי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ"
  • שופטים יט19: "וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר"

חז"ל פירשו את המילה דבר גם במשמעות של דיבור (ראו דבר = דיבור):

  • "שלא היו חסרים אלא להזכיר דבר, והוא נברא לפניהם." (שמות רבה כא י).
  • "אפילו דבור לא היו חסרין, אלא מי שהיה מהרהר בלבו דבר והוא נעשה, שנאמר (תהלים עח, יח) "וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם"." (רבי שמעון שם).
  • ""שלא היה חסר דבר בעולם, ומה היה חסר - תשובה, שנאמר (הושע יד, ג) "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'":"
  • "שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה שכן כתיב (שם ב, ז) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר מהו דבר כשהיה מתאוה לאכול דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטמא אחת לאכול מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא דבר היו אומרים והקדוש ברוך הוא עושה רצונם אמר רבי אבא אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה היה הקדוש ברוך הוא עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה תדע לך שהוא כן שכן אמר יחזקאל (יחזקאל טז, יט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך" (שמות רבה כה ג)

תגובות