עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב

דקויות

כמה מפרשים פירשו את הפסוק גם כמשל לעבודת השכל והנפש, למשל: "עובד אדמתו ישבע לחם - כמשמעו; ולפי משלו, שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח" (רש"י; ודומה לזה מדרש משלי (בובר) כח יט, של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ג).

ומלבי"ם הסביר את המשל בפירוט רב יותר, וקישר אותו גם לפסוק הבא, משלי יב12: "חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן" (פירוט): "מי שהוא עובד אדמתו, הגם שטבע האדם נוטה אל המנוחה והשביתה ממלאכה והאדמה צריכה עבודה, שגדר העבד הוא בעבודה קשה שמשועבד אליה יום ולילה, בכל זאת צריך האדם להשקיף על התכלית, שעל ידי כך ישבע לחם, וטוב לו לסבול עול העבודה משיסבול צער רעב, וזה מצד כח הממשלה אשר בנפש שנקרא לב. אבל מי שמרדף ריקים, להשיג פרנסתו ע"י מנוחה ולא יעבוד את אדמתו, הוא חסר לב, ואין לו כח המושל שיגעור על העצלות ע"י שיראה את הנולד.... ופה מדבר במרדף ריקים להתעשר ע"י גזל וחמס, וסיפא דענינא מוכיח, שאמר חמד רשע מצוד רעים, שהרשע אינו רוצה לעמול ולעבוד, רק חמד לחיות ע"י ציד של רעים, שצדים אנשים בצידם ולוקחים ממונם ע"י מרמה ותחבולות רשע, וזה חסר לב, שאין לבו מושל עליו להתנהג כפי חקי החכמה, אבל העובד אדמתו ומתנהג בצדק שלא לעשוק ולצוד רק זורע והתבואה נשרשת בקרקע, שורש צדיקים, היינו השורש שהשרישו באדמתם, יתן לחם לאוכל... והאדמה הזאת הנעבדת יש לה משל ומשל תוך משל, פה מדבר בענין הנפש שנמשלת בדברי החכמים לחלקת השדה שהיא כחנית ומוכנת להוציא פרי, וכמו שהאדמה צריכה עבודה להסיר משם הקוצים והדרדרים ולטמון בחובה את הזרע ולהשקותה ולעבדה, כן צריך להסיר מן הנפש את הציורים הרעים ולזרוע בה זרע החכמה והמוסר ולהשקותה במי השכל והדעת עד תוציא פריה קדש הלולים, והעובד אדמתו לסוף ישבע לחם שהיא מזון החכמה והמוסר שהוא לחם הנפשי, והמרדף ריקים, שהוא הרשע שלא עבד את אדמתו והוא חומד מצוד רעים, שהם ציורי התאוות אשר הקיפו מצודים גדולים על העיר הקטנה, ויצודו בחרמם את כחות הנפש הרוחנים, הוא חסר לב, ואינו הולך בממשלת הנפש כפי חקי החכמה. אבל העובד אדמתו ומנקה אותה מן הקוצים וזורע בה זרעים האלהיים, שורש צדיקים יתן, שהיא החכמה" (מלבי"ם).