ה' מעדיף צדקה ומשפט על-פני זבח

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
כא3 עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה' מִזָּבַח.

 סגולות

עשה צדקה ומשפט! זה נבחר (עדיף) לה' יותר מאשר שתזבח לו קרבנות.

 מצודות

עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה' מהבאת זבח.


 הקבלות

בתורה

ה' מעדיף שנעשה צדקה ומשפט משנקריב לו זבח. אם כך, מדוע ה' ציווה בתורה להקריב קרבנות? מדוע לא ציווה רק לעשות צדקה ומשפט?

נראה שאף אדם לא יכול לעשות רק צדקה ומשפט. גם אנשים מאד ערכיים ומוסריים, שחשוב להם מאד לעשות צדקה ומשפט, עוסקים גם במותרות ובילויים. אם כך, הקרבנות שנצטוינו בתורה להקריב, אינם באים על-חשבון צדקה ומשפט, אלא על-חשבון הבילויים. 

הזבח הוא אמצעי לתיקון המידות: אדם שזובח זבח, מתרגל להקריב ולוותר משלו לכבוד ה'. במשך הזמן יהיה לו קל יותר לוותר על בילויים, כך שבסופו של דבר הוא יעשה יותר צדקה ומשפט. אפשר להיווכח בעובדה זו ברוב בתי הכנסת המרכזיים בארץ. כמעט תמיד אפשר למצוא, ליד בית הכנסת או בתוכו, אורחים שאינם תושבי המקום, המקבצים נדבות לעצמם או אוספים תרומות לנזקקים אחרים. הם כנראה יודעים, שבבית הכנסת המקומי יש סיכוי טוב למצוא אנשים השעושים חסד.

הפסוק מספר משלי מכוון לאנשים שהופכים את הזבח מאמצעי למטרה, ומשקיעים בזבחים הרבה מעבר למה שהתורה מחייבת אותם. לאנשים כאלה אומר הכתוב, שאם הם כבר רוצים להשקיע ולתרום מעבר למה שהתורה חייבה אותם, עדיף שישקיעו בצדקה ומשפט, זה נבחר ועדיף לה' מלהשקיע בעוד זבח: "מפני שהיו חושבים שהבאת הקרבנות היא עבודה רצויה אל ה' מצד עצמה, והיו משתדלים ומרבים בהבאת הקרבנות, וכבר הרבו הנביאים להוכיח על זה ולהראות שהקרבנות אינם תכליות לעצמם רק הם אמצעיים, שבזה מראים ההכנעה שמוכן להקריב את עצמו ולמסור נפשו על קדושת ה', ולשמוע דבריו ומצותיו שציווה על המשפט והצדקה, שכולל מצוות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום והוא התכלית, אם כן, עשות צדקה ומשפט נבחר מזבח, אחר שהזבח הוא רק אמצעי אליהם, והתכלית נבחר מן האמצעי" (מלבי"ם, ודומה לזה הגאון מווילנה).

בימי דוד

דוד רצה לבנות את בית המקדש, אך ה' אמר לו שבית המקדש ייבנה רק בימי שלמה בנו (שמואל ב ז12-13).    חכמי המדרש הוסיפו, שכאשר דוד שמע דברים אלה, הוא היה מוכן שחייו יתקצרו, כדי שבית המקדש ייבנה מהר יותר, אבל "אמר לו הקב"ה: חייך! שעה אחת מחייך אין אני מחסר... שנאמר כי ימלאו ימיך... אמר לו הקב"ה: הצדקה והדינין שאתה עושה, חביבין עלי מבית המקדש!" (דברים רבה ה ג). דוד חשב שה' אסר עליו לבנות את בית המקדש כי הוא לא ראוי לכך, בגלל הדם ששפך במלחמות שנלחם; אך לפי המדרש, ה' לא רצה שדוד יבנה את בית המקדש כי לא היה לו צורך בכך - המשפט והצדקה שעשה כמלך היו חשובים ויקרים לה' יותר מבית המקדש, שמואל ב ח15: "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ".

אם כך, מדוע ה' רצה ששלמה יבנה את בית המקדש, והרי גם הוא עשה משפט צדק? - אולי משום שבימי שלמה רמת החיים בישראל עלתה באופן משמעותי, אנשים חיו חיי מותרות ובילויים, מלכים א ד20: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים", מלכים א י27: "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב". כשרמת החיים עולה, אנשים מתרחקים מערכי הצדקה והמשפט, ולכן יש צורך להקים בית מקדש מפואר שיזכיר להם שכל העושר והשפע באים מה', והדבר יעורר אותם לעשות צדקה ומשפט.

בנביאים

הפסוק שלנו מדבר על צדקה ומשפט, אך ישנם ערכים נוספים שה' מעדיף על-פני קרבנות, למשל חסד ודעת אלהים, הושע ו6: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת".    הגאון מווילנה קישר בין הערכים הללו לבין סוגים שונים של קרבנות: "שלושה מיני זבח הם: נדר, ונדבה, ותודה. וכנגדם אמר אלו השלושה "נבחר מזבח":    נגד משפט - נדר;     ונגד צדקה - נדבה;    ונגד חסד - תודה על החסד שעשה עמו ה';     ודעת אלהים הוא נגד עולות." (הגר"א על משלי כא3)

עבודת הקרבנות היא אמצעי לתיקון הנפש; לפי דברי הגר"א, מסתבר שכל סוג של קרבן הוא אמצעי לתיקון מידה מסויימת.

פסוקים רבים נוספים מביעים רעיון דומה, למשל:
  • מיכה ו6-8: "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה', אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ; כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"
  • משלי יז1: "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (ע"פ רש"י)

בספר משלי

1. הפועל נבחר נזכר גם במשלי כב1: "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב, מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב" - עדיף להשקיע בשם טוב ובמציאת חן בעיני הזולת מבעושר וברכוש (פירוט). ייתכן שהפסוק הזה מקביל לפסוקנו ומבאר אותו:

  • זבח מקביל אל עושר - אדם שמקריב קרבן למעשה נותן חלק מהרכוש והעושר שלו לה'.
  • צדקה ומשפט מקבילים אל שם וחן - כשאדם ירא ה' עושה צדקה ומשפט, הוא מקדש את שם ה', מוציא לה' שם טוב, ה' "מוצא חן" בעיני הציבור.

נבחר שם מעושר רב, ולכן מעשה צדקה ומשפט, שמוציא לה' שם טוב, נבחר לה' מזבח.

2. בפסוק שלנו נאמר שה' רק מעדיף צדקה ומשפט על-פני זבח, אבל בפסוקים אחרים נאמר, שלפעמים ה' בכלל לא רוצה זבח, למשל משלי טו8: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" - כאשר האדם הוא רשע, ה' בכלל לא רוצה שיקריב לו קרבן; לפני שהוא מתקרב אל ה' בקרבן עליו לתקן את מעשיו כך שיהיה ישר (פירוט).

הפסוק שלנו מכוון לאדם ישר, שמותר לו להקריב קרבנות לה', ובכל זאת, אם יש לו בחירה בין להקריב קרבן מעבר לחובתו לבין צדקה ומשפט, ה' מעדיף שיעשה צדקה ומשפט.

3. בפסוק הקודם נאמר, משלי כא2: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'" (פירוט). יש מפרשים, שהפסוק שלנו הוא דוגמה לפסוק זה: "ובא גם כן לבאר מה שאמר " כל דרכי איש ישר בעיניו... ", והאיש המרבה בהבאת הקרבנות, נדמה לו שקיים מצוות ה', ובאמת אינו הדרך הישר, שהיא הדרך היותר קצר, וזה דרך ארוך להגיע אל עיר שהוא המשפט והצדקה, שהדרך היותר קצר אם עושה המשפט והצדקה בעצמם בלא הדרך הסיבובי שהוא הקרבנות, כי אין המעשה בעצמה נרצה, רק הלב והמחשבה והכוונה, שעל זה אמר " ...ותוכן ליבות ה' "" (מלבי"ם, וגם רבנו יונה קישר בין הפסוקים על-פי דרכו).

במדרש

חכמי המדרש פירטו כמה עניינים שבהם צדקה ומשפט עדיפים על קרבנות:

  • "הקרבנות לא היו קריבין... אלא בפני הבית, אבל הצדקה והדינים נוהגות בפני הבית ושלא בפני הבית.
  • הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג, והצדקה והדינין מכפרים בין לשוגג בין למזיד.
  • הקרבנות אין נוהגים אלא בתחתונים, והצדקה והדינין נוהגין בין בעליונים ובין בתחתונים.
  • הקרבנות אין נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין נוהגין בין בעולם הזה ובין בעולם הבא" (דברים רבה ה ג).

כולם נובעים מאותו עיקרון - הקרבנות הם אמצעי, צדקה ומשפט הם המטרה.

בהלכה

הפסוק נמצא לא רק בספרי נבואה אגדה ומוסר אלא גם בספרי הלכה למעשה, למשל: "והקב"ה חפץ בו [במשפט] יותר מבכל הקרבנות, דכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ומחטאת ועולה לא נאמר אלא מזבח" (טור חושן משפט א), "גדולה צדקה מכל הקרבנות, דכתיב עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח" (ערוך השולחן יורה דעה רמז), "וגדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר: עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזֶבח" (קיצור שולחן ערוך לד, ציטוט של רבי אלעזר בתלמוד בבלי סוכה מט ב).

 דקויות

עשה

1. על-פי הניקוד, עֲשֹׂה, זו צורת המקור של הפועל,  ומשמעותה כמו "עשייה": עשיית צדקה ומשפט נבחרת לה' יותר מזבח.

2. ובניקוד מעט שונה, אפשר לפרש שזה לשון ציווי; והמשמעות דומה.

 פרק כא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות