הדרך משובשת - הבחירה בידך

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
כב5 צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.

 סגולות

צינים (קוצים) ופחים (בורות) נמצאים בדרכו של אדם המתעקש ללכת בדרך קיצונית וקשיחה;    הרוצה לשמור את נפשו, יילך בדרך האמצע ויהיה גמיש ופתוח לשינויים, וכך יתרחק מאותם נזקים ומכשולים.

/ צינים (נזקים) ופחים (מכשולים) נמצאים רק בדרך עיקש (מסלול עקום);   אולם הרוצה לשמור את נפשו ולהינצל מהקוצים והבורות, יכול להתרחק מהם וללכת במסלול ישר;   הבחירה היא ביד האדם.

 מצודות

צנים (קוצים) ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש, כלומר: המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח; אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש, הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.


 עצות

כשאנחנו נמצאים בבעיות, כדאי להימנע מביטויים בסגנון "נקלענו לחובות", "הפילו אותנו בבוץ", וכיוצא באלו ביטויים, שמטילים את האחריות על אחרים;   עדיף להשתמש בביטויים כגון "בחרנו ללכת בדרך לא טובה", "עשינו טעות" וכיוצא באלו ביטויים, שלוקחים את האחריות על עצמנו ומאפשרים לנו גם לבחור אחרת.   כך ניתן ללמוד מהפסוק:

צנים = קוצים גבוהים הגדלים בשדות בור ודוקרים את העובר דרכם (דעת מקרא).

פחים = רבים של פַח; בורות וחפירות הנמצאים בשדות.

עקש = עקום וקשה; דרך עקש = נתיב עקום וקשה.

צנים פחים בדרך עקש = כשאדם הולך בדרך עקומה וקשה במקום בדרך ישרה וסלולה, הוא נשרט בקוצים ונופל לבורות.

שומר נפשו ירחק מהם = אדם הרוצה לשמור על עצמו, יכול להרחיק את עצמו מהם; הוא לא חייב ללכת בדרך עיקש, הוא יכול ללכת במסלול ישר; הבחירה היא ביד האדם.

הקוצים והבורות הם משל למכשולים שהאדם עשוי להיתקל בהם בחייו: ברוב המקרים, כשאדם מתכנן היטב את דרכו, הוא יכול להימנע ממכשולים אלו; הבחירה היא ביד האדם.

 הקבלות

1. הפסוק שלנו מלמד, שכאשר האדם הולך בדרך שיש בה קוצים, זו הבחירה שלו; פסוק דומה מלמד, שהבחירה הזאת נובעת במקרים רבים מעצלות - עצלות לחשוב ולתכנן מראש את הדרך:

משלי טו19: "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה" (פירוט).

משוכת חדק היא גדר קוצנית החוסמת את הדרך, וגם היא משל למכשולים ותקלות, כמו צנים פחים.

2. ישנם פסוקים רבים המלמדים, שלאדם יש חופש בחירה בקביעת הדרך שילך בה, וההשגחה הפרטית של ה' מתבטאת רק בזמן הביצוע, משלי טז9: "לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ, וה' יָכִין צַעֲדוֹ" (פירוט).

 דקויות

המפרשים פירשו את הפסוק בכמה כיוונים.

א. פירושים הקשורים לעיקרון האיזון ושביל הזהב

1. צנים הם קוצים גבוהים הגדלים בשדות בור ודוקרים את העובר דרכם (דעת מקרא);   פחים הם רבים של פַח; בורות וחפירות הנמצאים בשדות.   עקש הוא עקום וקשה;   כשאדם מעקם את דרכו, סוטה מהדרך הסלולה והולך בשוליים, הוא נשרט בקוצים ונופל לבורות.    כך גם בחיים: אדם הנוהג באורח-חיים קיצוני נתקל במכשולים וצרות. הרוצה לשמור על נפשו - יתרחק מקיצוניות וינהג במתינות.

2. ויש שפירשו: צנים = קור (מלשון צינה), פחים = חום (מלשון פחם או מלשון הפחת האש, כמו בתהלים יא6: "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית"): כמו שהקור המוגזם והחום המוגזם פוגעים בבריאות הגוף, כך הקיצוניות בתכונות האופי פוגעת בבריאות הנפש (מלבי"ם); בפרט:

  • יש להיזהר מלהיות קר מדי, אדיש, ששום דבר לא אכפת לו;
  • ויש להיזהר מלהיות חם מדי, לכעוס על כל דבר ולהלחם עם כל אחד. 

המשל של חום וקור יכול לעזור לנו לענות על השאלה, איך מגיעים לדרך האמצעית? איך יודעים מהי המידה הנכונה? כשאדם נכנס למקלחת ופותח את הברז, אם הוא מרגיש שהמים קרים מדי עבורו - הוא פותח את הברז החם, ואם הוא מרגיש שהמים חמים מדי עבורו - הוא פותח את הברז הקר, עד שהמים מגיעים לטמפרטורה הטובה עבורו, שהיא הממוצעת.

והנמשל: אם האדם מתנהג בצורה נלהבת, ורואה שהדבר גורם נזק לעצמו או לסביבה, הוא צריך להבין שהוא "חם" מדי, ולהוסיף לעצמו קצת "קרירות" - להכריח את עצמו להיות אדיש; ואם האדם מתנהג באדישות, ורואה שהדבר גורם נזק לעצמו או לסביבה, הוא צריך להבין שהוא "קר" מדי, ולהוסיף לעצמו קצת "חמימות" - להכריח את עצמו להתלהב ולקנא. בעזרת שינויים מבוקרים בהתנהגות, האדם יכול להגיע בהדרגה למידות מאוזנות.

לפסוקים נוספים על דרך האמצע, ראו במאמר "שביל הזהב".

ב. פירושים הקשורים לעיקרון הבחירה החופשית

3. רבי חנינא פירש: "הכל בידי שמים, חוץ מצנים פחים" (מופיע 4 פעמים בתלמוד בבלי: בבא מציעא קז:, בבא בתרא קמד:, כתובות ל., עבודה זרה ג:). לפי דבריו, הפסוק בא ללמדנו, שהצנים והפחים שאנו פוגשים בדרכנו אינם גזירה משמים, אלא הם תוצאה של בחירה שלנו.    כשאדם הולך בדרך עקומה וקשה, הוא נשרט בקוצים ונופל לבורות.    אולם אדם הרוצה לשמור על עצמו, יכול להרחיק את עצמו מהם; הוא לא חייב ללכת בדרך עיקש, הוא יכול ללכת במסלול ישר, ואז לא ייתקל בקוצים ובורות. 

הקוצים והבורות הם משל למכשולים שהאדם עשוי להיתקל בהם בחייו: ברוב המקרים, כשאדם מתכנן היטב את דרכו, הוא יכול להימנע ממכשולים אלו; הבחירה היא ביד האדם.    בניגוד לאמירות המקובלות "נקלענו לחובות", "הפילו אותנו בבוץ", המטילות את האחריות על אחרים, הפסוק ממליץ לנו להגיד "בחרנו ללכת בדרך לא טובה", "עשינו טעות" וכיוצא באלו ביטויים: לקחת את האחריות על עצמנו כדי להבהיר לעצמנו שאפשר לבחור גם אחרת.

4. אמנם, רש"י בתלמוד פירש את המושגים "צנים פחים" באופן אחר, למשל: "צנים פחים - קור הנופח" (רש"י על בבא מציעא קז:); "צנים - צינה, פחים - חולי הבא על-ידי חום, כמו (שיר השירים ב) עד שיפוח היום" (רש"י על עבודה זרה ג:); גם במקרא אפשר לפרש את הביטוי פחם במשמעות "חום גבוה".    גם לפי פירוש זה, הפסוק בא ללמדנו שיש בחירה חופשית, אבל הבחירה החופשית מתייחסת לשינויי טמפרטורה - הפסוק בא ללמדנו שהאדם יכול להתכונן למזג אויר חם ולמזג אויר קר, וכך למנוע מעצמו מחלות, בדומה למה שנאמר על אשת חיל, משלי לֹא21: "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים" (פירוט).

- אולם, אין זה ברור מדוע דווקא שינויי הטמפרטורה נבחרו כדוגמה לדבר שהוא בידי אדם, והרי במקרים רבים יש שינויים מפתיעים במזג האויר, השינויים הללו הם בידי שמים ולא ניתן לחזות אותם מראש.

- גם בתלמוד, באותן סוגיות המביאות את דברי רבי חנינא, ישנם פסוקים המלמדים שהקור והחום הם דווקא ביד ה': ""והסיר ה' ממך כל חולי" -... רבי חנינא אמר: זו צינה" (בבא מציעא קז:), כלומר, ה' יסיר מעם ישראל את מחלת הקור; מכאן שהקור הוא ביד ה'. וכן "מאי דכתיב "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו"? למה נמשלו בני אדם כדגי הים?... מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים" (עבודה זרה ג:), כלומר, ה' עשה את בני האדם רגישים כמו דגים, מתים ממכת חום כשהחום גבוה מדי; מכאן שגם החום הוא ביד ה'.

ג. פירושים הקשורים למידת העקשנות

5. הפסוק מדבר גם על הנזקים של מידת העקשנות = הקשיחות וההתמדה בדרך עקומה: "העיקש... צינים פחים מצערים אותו תמיד מפני עיקשותו וקפדנותו... מפני צרה אחת שאינו רוצה לסבול, באותו עליו כמה צרות שאינו יכול לסבול... ושומר נפשו, על-ידי ההכנעה והסבלנות ירחק מהם" (רמ"ד ואלי).

 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות