מה שבא בקלות - הולך בקלות

קוד: ביאור:משלי יג11 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יג11: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה

הון שנוצר מהבל, "יש מאין" וללא מאמץ, יתמעט ויתבזבז במהירות עד שיאבד;

רק מי שמקבץ פרוטה לפרוטה, על -ידי מעשי ידיו ועבודתו, ירבה את הונו לאורך זמן.

סגולות

יש אנשים שרוצים "לעשות מכה", להרוויח הרבה כסף בבת אחת בלי לעבוד, להקים בבת אחת עסק מצליח, ללמוד בבת אחת נושא חדש; הם מזלזלים בצעדים קטנים, ולא מוכנים להשקיע בפעולות שיקדמו אותם מרחק קטן לקראת המטרה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה:

הבל = רוח, אויר שיוצא מהפה; ובהשאלה - אין, דבר שאין בו ממש;  הון מהבל = הון שמגיע מהבל, הון שנוצר "יש מאין"; הון מהבל ימעט = כשאדם זוכה בהון מהבל, יש מאין, בלי להתאמץ, הוא אינו יודע להעריך אותו כראוי ולהשתמש בו כראוי, וסופו שההון מתמעט.

קובץ = אוסף; על יד = בידיים (יד = משל למעשים); וקובץ על יד ירבה = מי שאוסף וצובר את הונו במו ידיו, בהדרגה, יידע להעריך אותו ולהשתמש בו נכון, וסופו שהונו ירבה.

1. פשוטו של מקרא מתייחס להון חומרי, וממליץ לצבור אותו במעשים קטנים ובהדרגה. מכאן, שגם אם אדם זוכה בהגרלה בבת אחת ובלי מאמץ, עדיף שיקבל את הסכום בתשלומים חודשיים. ואכן כך מקובל בחלק מההגרלות הציבוריות בארה"ב, וכך היה גם במפעל הפיס שלנו בתוכנית "משכורת לכל החיים" (בשנת ה'תשס"ה). אחת הסיבות לכך, כפי ששמעתי, היא, שאנשים שזוכים בהרבה כסף בבת-אחת, במקרים רבים אינם יודעים איך לנהל אותו, ונוטים לבזבז את כולו תוך זמן קצר.

2. חכמי התלמוד פירשו שהרעיון נכון גם להון רוחני: "אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות (דגריס הרבה יחד, אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות, ומשכח) – מתמעט, ואם קובץ על יד (מעט) - ירבה" (רבא בשם רב סחורה בשם רב הונא, בבלי עבודה זרה יט א, בבלי עירובין נד, רש"י). במקום לנסות לסיים ספר שלם ביום (כמו שנוהגים חלק מהמתמודדים בחידון התנ"ך...) עדיף ללמוד כל יום פרק אחד או שניים, ולמחרת לחזור עליהם עד שיודעים אותם טוב, ורק אז לעבור לפרק חדש. אמנם, לפעמים התשוקה ללמוד עוד ועוד היא כל כך גדולה, עד שקשה לקיים את העצה הזאת; גם רוב חכמי התלמוד לא קיימו אותה: "אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה! אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי". 

3. ורבי נחמן מברסלב דרש, שהפסוק מדבר על יופי, ע"פ משלי לא30: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (פירוט), ומכאן הון מהבל ימעט = מי שחומד את יופיין של נשים, הונו מתמעט, אבל מי שיש בו יראת ה' ניצל מהבלים אלו ומצליח לשמור על הונו (לקוטי מוהר"ן תנינא ס).

-

מי שיקיים את העצה בפסוק זה, יצטרך להמתין זמן רב עד שיזכה להון גדול; הפסוק הבא מייעץ איך להתמודד עם ההמתנה הממושכת, משלי יג12: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה" (פירוט).

הקבלות

גם ה', כשנתן את ארץ ישראל לעם ישראל, לא נתן אותה מייד אלא בהדרגה, כמו שנאמר בפרשת ערי המקלט: בהתחלה קיבלו בני ישראל את עבר הירדן המזרחי והפרישו בו שלוש ערי מקלט, ואז קיבלו את עבר הירדן המערבי ונצטוו להפריש בו עוד שלוש ערי מקלט, ובעתיד, דברים יט8-9: "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאֶת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים - וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה". וכך נאמר גם לגבי הגויים היושבים בארץ, דברים ז22: "וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט, לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה".

יש שדרשו, שגם ההבטחה שהבטיח ה' ליעקב היתה הדרגתית, בראשית כח13-14: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ": "ישנם שני שלבים בנתינת הארץ: תחילה הארץ אשר אתה שוכב עליה, ואחר כך ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. מדוע הנתינה מחולקת לשני שלבים?... רק אחרי שהשלב הראשון נקנה על ידי האדם, הוא יכול להתקדם לשלב הבא... הצורך שהשפע יתקבל בהדרגה אינו רק כדי לחלק אותו לכמה חלקים, אלא יש בכך גם עניין של יצירת קביעות. תחילה הארץ אשר אתה שוכב עליה, היא מקומו של האדם, ואחר כך אפשר לפרוץ קדימה" (הכלי לקבלת השפע / הרב חיים כץ, אתר ישיבת בית אל).

רעיון דומה נמצא ב משלי כג4-5: "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. התעוף[הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר ועיף[יָעוּף] הַשָּׁמָיִם": מי שאינו מתייגע כדי להתעשר, ואינו מפעיל את תבונתו כדי להתעשר, עושרו יאבד כהרף עין, כמו ציפור שעפה לשמים (פירוט).

תגובות