עידוד למחכים

קוד: ביאור:משלי יח14 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל (הגהה: יעל)

אל:

משלי יח14: "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?"

כאשר איש חולה בגופו, הרוח, המחשבה שבליבו מאפשרת לו להכיל את המחלה, לשאת אותה ולהתגבר עליה;

אולם כאשר הרוח עצמה נכאה (שבורה ודיכאונית) - תתווסף למחלה הגופנית גם צרה נפשית, אשר מי יוכל לשאת אותה? 

/ כאשר איש מרגיש חולה מרוב המתנה ממושכת, הרוח שבליבו מאפשרת לו להכיל את ההמתנה ולחכות בסבלנות;

אולם כאשר הרוח נכאה (נשברת ומתייאשת) - מי יוכל לשאת את ההמתנה? ההמתנה תהיה קשה מנשוא.

הקבלות

רוח = מחשבות (ראו לב מלא ברוח);   כלכל = סיפק צרכים חומריים של הזולת, או הכיל;   מחלהו = המחלה שלו;   רוח איש יכלכל מחלהו = מחשבותיו של אדם חולה יכולות לעזור לו להכיל את המחלה, כלומר להתגבר עליה.

רוח נכאה = מחשבה מוכה, שבורה ועצובה;   רוח נכאה - מי ישאנה? = כשמחשבותיו של אדם שבורות ומדוכאות, אי אפשר לשאת ולהכיל אותן: "הרוח תנחם... חולי הגוף, אך הגוף לא ינחם את הרוח מחליה" (רבי יונה).

הרעיון, שהשמחה מועילה לשמירה על בריאות הגוף, כבר נזכר ב משלי יז22: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה, וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם" (פירוט).

אך הפסוק שלנו רומז גם למחלה מסוג אחר - אותה מחלה שנזכרת ב משלי יג12: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה" (פירוט). זוהי המחלה של מי שחושב יותר מדי על דבר שהוא רוצה ומתאווה לו.

במצב כזה, הדרך הטובה ביותר, שתעזור לאדם להחזיק מעמד, היא לחשוב ברוחו מחשבות מעודדות ואופטימיות: רוח איש יכלכל מחלהו;   כי אם הוא יחשוב מחשבות שבורות ודכאוניות, הוא לא יוכל לשאת את ההמתנה: ורוח נכאה - מי יישאנה?

על-דרך הדרש, אפשר לפרש ששני הפסוקים מדברים בפרט על התוחלת הנפוצה ביותר - התוחלת של הרווקים והרווקות, שמייחלים ומחכים ומתאווים להתחתן:

-

קראנו שלושה פסוקים עם הביטוי "רוח נכאה": הראשון מתייחס לבריאות הגוף, השני מתייחס למרא ה חיצוני, והשלישי מתייחס להמתנה ממושכת; שלושתם מתארים את נזקי הצער וחשיבות השמחה.


דקויות

מי ישאנה -

1. בדרך הפשט, זו שאלה רטורית שמשמעה "אי אפשר לשאת אותה", הרוח הנכאה היא קשה מנשוא, במיוחד לאדם החולה במחלה גופנית.

2. המילה מי רומזת גם לאנשים אחרים - לא רק החולה עצמו סובל מהרוח הנכאה שלו, אלא גם האנשים בסביבתו, שלא יוכלו לסבול את התלונות האינסופיות שלו, ועלולים לנטוש אותו במחלתו.

3. ובדרך הסוד, המילה מי רומזת לנשמה, ששורשה ב-50 שערי בינה, כלומר, "חולי הרוח - סובלו הנשמה... כי כן הדרך ההווה תמיד, שהמדרגה העליונה מכלכלת את התחתונה ונותנת לה כוח לעמוד בצרתה... הרוח - מכלכלת את הנפש, והנשמה - מכלכלת את הרוח" (רמ"ד וואלי, "הפירוש העיקרי").

תגובות