החכמה נותנת תושיה, הבינה נותנת גבורה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   סיכום 
ח14 לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. אֲנִי בִינָה: לִי גְבוּרָה,

 סגולות

"- לי החכמה יש עצה ותושיה, כישרון לחשוב על תוכניות מועילות בלי להשתמש במזימות מזיקות."

"אני, בינה, מנחה את מנהיגי הציבור: יש לי גבורה העוזרת למצביאים הנבונים להתגבר על אויביהם;"

 מצודות

בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית, ועל-ידי יותש כח היצר הרע;    אני הנותן בינה להלחם למולו, על ידי יתגבר עליו.  וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין.


 עצות

פסוק 12 מתחיל בדבריה של החָכְמָה, המציגה את עצמה ואומרת: "אֲנִי, חָכְמָה, שָׁכַנְתִּי עָרְמָה...", כלומר, אני נותנת לחכמים גם ערמה, דעת מזימות, וכו';

באמצע פסוק 14 נכנסת לתמונה הבינה, שמציגה את עצמה ואומרת: "אֲנִי, בִינָה, לִי גְבוּרָה...", כלומר, הבינה נותנת לאדם גם גבורה, מלוכה וכו'.

אני, חכמה, מנחה את האדם בחייו הפרטיים - אני נותנת לו:

אני, בינה, מנחה את האדם בהנהגת הציבור - אני נותנת לו:
  • גבורה - כישרון רגשי, להתמודד עם אתגרים ועם מתנגדים מבית ומחוץ (ראו פסוקים נוספים על חכמה וגבורה).
  • מלוכה - כישרון מנהיגותי כללי (בי מלכים ימלוכו);
  • רוזנות - כישרון לפעול ברשות המחוקקת (ורוזנים יחוקקו צדק);
  • שררה - כישרון לפעול ברשות המבצעת (בי שרים ישרו);
  • שיפוט - כישרון לפעול ברשות השופטת (ונדיבים כל שופטי צדק - ראו פירושים על פסוקים 15-16).

כל הפסוקים הללו הן דבריהן של החכמה והבינה, כדי ללמדנו שהחכמה והבינה מפרסמות את עצמן, כשאדם מתנהג בחכמה ותבונה - כולם רואים זאת, ואין צורך שידבר על עצמו. 

-

אני בינה - כלומר, אני אותה בינה בדיוק, כאשר אני משמשת את הגיבורים, המלכים, הרוזנים, השרים והשופטים; אין צורך לעוות אותי כדי להתאים אותי לתנאי החיים המשתנים.

 הקבלות

מדוע החכמה והבינה משבחות את עצמן? הרי זה מנוגד למשלי כז2: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ, נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ" (פירוט)!

מסתבר שהחכמה והבינה כאן הן משל - חכמתו ובינתו של האדם מפרסמות את האדם מבלי שהוא צריך להלל את עצמו, כמו בקהלת ח1: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

קשר בין גבורה לחכמה נמצא גם ב משלי כא22: "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה" (פירוט).

 דקויות

לי עצה ותושיה

יעץ = נתן רעיון לפעולה, לזולת או לעצמו;
תושיה = תכנית שמטרתה לעזור ולהועיל.

1. ע"פ הפשט, מי שלומד חכמה יכול לתת עצות טובות ומועילות לאנשים אחרים. וכך פירשו חז"ל על חכמת התורה: "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה... ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה..." (רבי מאיר, משנה אבות ו א), "עצה וגבורה ובינה אני ללומדי, להיות לבני אדם לעזר" (ברטנורא שם). מכאן, שכדאי לבקש עצות מאדם שיש לו חכמה כללית, ולא רק מומחיות בתחום הנתון.

2. וע"פ הדרש, מי שעוסק בחכמה זוכה לקבל עצות מועילות מה': "וכל מי שיעסוק בתורה בתמימות - יכול לזכות לעצה טובה מה'" (מתוך "חמש דקות תורה ביום", כ"ז אב ה'תשס"ט); וכמו שנאמר במשלי יט21: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (פירוט).

3. בפסוקים אחרים נאמר, שהחכם יודע לא רק לתת עצות אלא גם לקבל, משלי יב15: "דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (פירוט).

אני בינה לי גבורה - מבנה הקטע

1. הפירוש המקובל הוא, שגם החצי השני של פסוק 14 הוא דבריה של החכמה, האומרת "אני בינה לי גבורה" - אני כוללת את הבינה ונותנת גבורה, כמו במשנה אבות ו א שהבאנו למעלה.

2. אולם, מפסוקים אחרים בספר נראה שההיפך הוא הנכון - הבינה כוללת את החכמה; הבינה היא כשרון מתקדם יותר. לכן פירשנו שבחצי השני של פסוק 14 מתחילים דבריה של הבינה. לפי פירושנו, הקטע מתחלק לשני חלקים שווים, בכל חלק 2.5 פסוקים, וכל חלק מתחיל במילה "אני". לפי דברינו, אכן הבינה היא כישרון מתקדם יותר: החכמה מנחה את האדם בחייו הפרטיים, והבינה מנחה את האדם בהנהגת הציבור.

החכמה והתבונה נזכרות כדוברות כבר בתחילת הפרק, משלי ח1: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ" (פירוט); מסתבר שגם בקטע שלנו מדברות שתיהן בזו אחר זו: חכמה תקרא מפסוק 12 עד אמצע פסוק 14, ותבונה תתן קולה מאמצע פסוק 14 עד סוף הקטע.

לפירוש דומה כיוון, כנראה, רלב"ג: "צריך שתוקדם תחילה החכמה, קודם ההשתדלות בבינה... כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסידור הטבעי; ואמנם, מה שיתחדש שיהיה כנגד הסידור ההוא, כמו העניין בנפלאות, והוא הנקרא גבורה, אשר לא יבואו בסיבות העצמיות, הנה החקירה עליו תהי גבורה. והנה עוד לבינה השגת הפילוסופיה המדינית, אשר בה יתחדש הבניין באלו הדברים המדיניים איך ינהגו בהם להעמיד הקיבוץ המדיני..." (רלב"ג). לדבריו, החכמה מנחה את האדם בעצות ותושיות הקשורות לסידור הטבעי, והבינה מנחה את האדם בגבורה הקשורה לניסים ונפלאות שמעל הטבע, וכן במדעי המדינה.

 פרק ח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות