הכסיל דבק בדעות הקדומות שבליבו

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
יח2 לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.

 סגולות

הכסיל אינו חפץ להתבונן במציאות ולהבין אותה כפי שהיא,   אלא רק לגלות את ליבו, את דעותיו הקדומות.

/ הכסיל לא חפץ (רוצה) לחשוב בתבונה ולהסיק מסקנות חדשות;   הוא מתחיל לחשוב רק כאשר ליבו מתגלה (נחשף ומתרוקן).

 מצודות

לא יחפוץ כסיל בתבונה - להוסיף בינה על מה שבידו, כי אם בהתגלות ליבו - להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה.


 עצות

ניתן לפרש את הביטוי כי אם בשתי דרכים:

א. כי אם = אֶלָּא: הכסיל אינו רוצה תבונה, אלא הוא רוצה את התגלות ליבו. מטרת הפסוק היא לזהות ולהיזהר ממצבים שבהם אנחנו נוהגים ככסילים:

1. הכסיל "אינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר... בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל..." (לקוטי מוהר"ן א א) - האם גם אני, לפעמים, מתעצל להבין את המציאות לעומקה, ומעדיף להישאר בתפיסה השטחית העולה על דעתי במחשבה ראשונה?

2. הכסיל הוא רלטיביסט, הוא מעוניין רק בדעתו הסובייקטיבית ולא בידיעת האמת האובייקטיבית (ע"פ שלום רוזנברג, דמוקרטיה ויהדות, פירוש על לקוטי מוהר"ן הנ"ל).

" כסיל הוא אדם אשר מעדיף את גילוי ליבו על תבונה, כלומר, שואף להכריע לפי הרגשתו ולא לפי השכל, מחפש את "האמת שלו". ניתן לראות פסוק זה לא רק כהגדרה של מניעי כסיל אלא גם כטענה ש" תבונה" ו"התגלות לבו" - ניגודים הם. "התגלות ליבו" - אגוצנטריות, ותבונה היא הניגוד. אכן, כסיל שונא תבונה כי היא עלולה לסתור את התגלות לבו. זה תוצאה הנגזרת ישירות ממהותו, אבל מהותו היא - התגלות לבו - "תפיסתי היא המציאות"" (דוד אקסלרוד) - האם גם אני, לפעמים, מעדיף להתעלם מהמציאות כפי שהיא, ולהלביש עליה את תפיסתי האישית?

תוספת של דוד אקסלרוד: "בוודאי שמת לב שמילה "לב" בא בצורפים שונים. "חכם לב " וגם " ערל לב ". כפי שיכולתי להבין " לב " הוא מה שעלול לתת הכוונה לשכל. "חכם לב " הוא זה שלבו לא נותן הכוונה (יותר מדויק, כנראה, כמעט לא נותן) לשכלו, ומאפשר לו לשפוט לפי הנתונים. “ ערל לב " הוא זה שנטיות לבו לא מאפשרות לשכלו לשפוט, שכלו אטום לנתונים, כלומר, ערל. שים לב! שאלת יחס לפלשתים היא הרבה פחות מורכבת מאשר מבנה של "עמוס שלוש" מבחינת כמות הגורמים ונעלמים אשר יש לקחת בחשבון, אך הקף ועוצמת הוויכוח סביב יחס לפלשתים גדול ועז יותר. כלומר, המחלוקת עליו גדולה יותר לא מפני שהוא מורכב יותר כבעיה שכלית אלא טעון יותר כבעיה רגשית. ובכלל, נדמה לי, שרוב נושאים שיש עליהם מחלוקות הכי קשות, אם תפרק אותם לגורמי הכרעה ושיקול, תגלה שאלה הם שאלות שאמורות להיות פשוטות מבחינת קושי וכמות השיקולים שבהם, אך לא כך זה בפועל. אין זה כי אם מפני שהעוסקים בהם חפצים בהתגלות לבם. אלוקים עשה את האדם ישר והמה עשו חשבונות הרבה."

3. הכסיל אינו מעוניין להגיע למסקנות מעשיות, אלא רק לבטא את עצמו:  "כי אם בגלוי לבו הוא חפץ, לגלות מה שבלבו" (רש"י, וכן מצודות). כך גם במשלי טו2: "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט) ובקהלת ה2: "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים".    "כאשר מנהלים דיון, ומטרת הדיון היא להגיע למסקנה מסוימת, הטיפש הופך את האמצעי למטרה. זה שהוא צריך להביע את דעתו, זה רק אמצעי כדי להבין מה הדבר הנכון ביותר לעשות. הטיפש הופך את האמצעי הזה למטרה של הדיון, הוא מתנהג כאילו הדיון נועד לשמוע מה הוא חושב. הטיפש אינו חפץ בתבונה, הוא אינו חפץ ורוצה להבין מה המסקנה המעשית, הוא חפץ ורוצה בהתגלות ליבו, להתבטא".

"להלן מספר שאלות שתוכל לשאול את עצמך כדי לדעת האם ועד כמה אתה טיפש או חכם. כאשר מתנהל דיון, האם לאורך כל הדיון אתה זוכר את מטרת הדיון? האם כל השאלות והתשובות שלך קשורות לתכלית הדיון? האם התועלת של הסקת המסקנה הנכונה מהדיון חשובה לך יותר מהתועלת האישית שלך? האם אתה מבין שהמטרה שלשמה אתה משתתף בדיון אינה כתחליף לטיפול פסיכולוגי שבו אתה מבטא את עצמך, אלא לצורך הסקת מסקנות מעשיות?..." (האם אתה כסיל טיפש או חכם? וכיצד תייעל דיונים שבהם אתה משתתף? / להצליח בכוח המחשבה).

-

ב. לפי כל הפירושים הללו, התבונה מבטאת אמת אובייקטיבית כלשהי, שהכסיל מתכחש לה. אולם, בפסוקים אחרים, תבונה היא כישרון שכלי - הכישרון להסיק מסקנות;   לב הוא מקום המחשבות, וגם האיבר שבעזרתו מסיקים מסקנות.   לפי זה אפשר לפרש את הפסוק בכיוון אחר:

כי אם = רַק: הכסיל בדרך-כלל אינו רוצה תבונה - הוא רוצה תבונה רק בהתגלות ליבו:

4. הכסיל רוצה תבונה רק כאשר המחשבות הטיפשיות שלו מתגלות ונחשפות לעין כל, והוא סופג בושות (ראו משלי יח7: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו" (פירוט), משלי ג35: "וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (פירוט)).  רק אז הוא נזכר בערכה של התבונה: "רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו, כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה, אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה." (רלב"ג, רמ"ד ואלי פירוש שני);

- אולם, "התגלות הלב" אין משמעה בהכרח "גילוי המחשבות הטיפשיות שבלב"; לפי פירוש זה היה מתאים יותר לכתוב "...כי אם בהתגלות קלונו ".

5. התגלות היא חשיפה, כמו בבראשית ט21: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה";   הכסיל חפץ בתבונה רק כאשר לבו נחשף, רק לאחר שהוא "שופך" את כל המחשבות שלו ומגיע למצב שהלב שלו מגולה ו"עירום" ממחשבות. 

לפי זה, הפסוק נותן עצה מעשית, איך לחנך תלמיד שאינו מעוניין להפעיל את השכל: אפשר לעורר בו את הרצון לחשוב, כאשר מאפשרים לו לדבר הרבה, ולחשוף את כל מחשבותיו, עד שהלב שלו נשאר "ערום" ממחשבות, ואז - בלית ברירה - הוא מתחיל לחשוב  ו"לייצר" מחשבות חדשות.

כמו משאבת וואקום, שיוצרת רִיק המושך אליו חומרים, כך גם הכסיל, לאחר שהוא מגלה את ליבו, נוצר רִיק המושך אליו מחשבות חדשות. כך הדבר במחשבות של תבונה שהכסיל חושב בעצמו, וכך הדבר גם במחשבות של חכמה שהכסיל לומד מאחרים, משלי כט11: "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה" (פירוט).

6. ועל דרך הדרש, הפסוק רומז לעתיד, "כשירצה ה' יתברך להביא את תיקון העולם, שאז תיגלה רעתו של הדבק(ות) הטמא שהוא ליבו של הכסיל, ואז החיצונים עצמם יאמרו: "אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל", ויבואו למאוס בדבקותם, ולחפוץ בדבקות הקדושה ובדבקות התורה" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

 דקויות

ניתן לפרש את הביטוי כי אם בשתי דרכים:

א. כי אם = אֶלָּא: הכסיל אינו רוצה תבונה, אלא הוא רוצה את התגלות ליבו. מטרת הפסוק היא לזהות ולהיזהר ממצבים שבהם אנחנו נוהגים ככסילים:

1. הכסיל "אינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר... בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל..." (לקוטי מוהר"ן א א) - האם גם אני, לפעמים, מתעצל להבין את המציאות לעומקה, ומעדיף להישאר בתפיסה השטחית העולה על דעתי במחשבה ראשונה?

2. הכסיל הוא רלטיביסט, הוא מעוניין רק בדעתו הסובייקטיבית ולא בידיעת האמת האובייקטיבית (ע"פ שלום רוזנברג, דמוקרטיה ויהדות, פירוש על לקוטי מוהר"ן הנ"ל).

" כסיל הוא אדם אשר מעדיף את גילוי ליבו על תבונה, כלומר, שואף להכריע לפי הרגשתו ולא לפי השכל, מחפש את "האמת שלו". ניתן לראות פסוק זה לא רק כהגדרה של מניעי כסיל אלא גם כטענה ש" תבונה" ו"התגלות לבו" - ניגודים הם. "התגלות ליבו" - אגוצנטריות, ותבונה היא הניגוד. אכן, כסיל שונא תבונה כי היא עלולה לסתור את התגלות לבו. זה תוצאה הנגזרת ישירות ממהותו, אבל מהותו היא - התגלות לבו - "תפיסתי היא המציאות"" (דוד אקסלרוד) - האם גם אני, לפעמים, מעדיף להתעלם מהמציאות כפי שהיא, ולהלביש עליה את תפיסתי האישית?

3. הכסיל אינו מעוניין להגיע למסקנות מעשיות, אלא רק לבטא את עצמו:  "כי אם בגלוי לבו הוא חפץ, לגלות מה שבלבו" (רש"י, וכן מצודות). כך גם במשלי טו2: "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט) ובקהלת ה2: "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים".    "כאשר מנהלים דיון, ומטרת הדיון היא להגיע למסקנה מסוימת, הטיפש הופך את האמצעי למטרה. זה שהוא צריך להביע את דעתו, זה רק אמצעי כדי להבין מה הדבר הנכון ביותר לעשות. הטיפש הופך את האמצעי הזה למטרה של הדיון, הוא מתנהג כאילו הדיון נועד לשמוע מה הוא חושב. הטיפש אינו חפץ בתבונה, הוא אינו חפץ ורוצה להבין מה המסקנה המעשית, הוא חפץ ורוצה בהתגלות ליבו, להתבטא".

"להלן מספר שאלות שתוכל לשאול את עצמך כדי לדעת האם ועד כמה אתה טיפש או חכם. כאשר מתנהל דיון, האם לאורך כל הדיון אתה זוכר את מטרת הדיון? האם כל השאלות והתשובות שלך קשורות לתכלית הדיון? האם התועלת של הסקת המסקנה הנכונה מהדיון חשובה לך יותר מהתועלת האישית שלך? האם אתה מבין שהמטרה שלשמה אתה משתתף בדיון אינה כתחליף לטיפול פסיכולוגי שבו אתה מבטא את עצמך, אלא לצורך הסקת מסקנות מעשיות?..." (האם אתה כסיל טיפש או חכם? וכיצד תייעל דיונים שבהם אתה משתתף? / להצליח בכוח המחשבה).

-

ב. לפי כל הפירושים הללו, התבונה מבטאת אמת אובייקטיבית כלשהי, שהכסיל מתכחש לה. אולם, בפסוקים אחרים, תבונה היא כישרון שכלי - הכישרון להסיק מסקנות;   לב הוא מקום המחשבות, וגם האיבר שבעזרתו מסיקים מסקנות.   לפי זה אפשר לפרש את הפסוק בכיוון אחר:

כי אם = רַק: הכסיל בדרך-כלל אינו רוצה תבונה - הוא רוצה תבונה רק בהתגלות ליבו:

4. הכסיל רוצה תבונה רק כאשר המחשבות הטיפשיות שלו מתגלות ונחשפות לעין כל, והוא סופג בושות (ראו משלי יח7: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו" (פירוט), משלי ג35: "וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" (פירוט)).  רק אז הוא נזכר בערכה של התבונה: "רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו, כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה, אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה." (רלב"ג, רמ"ד ואלי פירוש שני);

- אולם, "התגלות הלב" אין משמעה בהכרח "גילוי המחשבות הטיפשיות שבלב"; לפי פירוש זה היה מתאים יותר לכתוב "...כי אם בהתגלות קלונו ".

5. התגלות היא חשיפה, כמו בבראשית ט21: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה";   הכסיל חפץ בתבונה רק כאשר לבו נחשף, רק לאחר שהוא "שופך" את כל המחשבות שלו ומגיע למצב שהלב שלו מגולה ו"עירום" ממחשבות. 

לפי זה, הפסוק נותן עצה מעשית, איך לחנך תלמיד שאינו מעוניין להפעיל את השכל: אפשר לעורר בו את הרצון לחשוב, כאשר מאפשרים לו לדבר הרבה, ולחשוף את כל מחשבותיו, עד שהלב שלו נשאר "ערום" ממחשבות, ואז - בלית ברירה - הוא מתחיל לחשוב  ו"לייצר" מחשבות חדשות.

כמו משאבת וואקום, שיוצרת רִיק המושך אליו חומרים, כך גם הכסיל, לאחר שהוא מגלה את ליבו, נוצר רִיק המושך אליו מחשבות חדשות. כך הדבר במחשבות של תבונה שהכסיל חושב בעצמו, וכך הדבר גם במחשבות של חכמה שהכסיל לומד מאחרים, משלי כט11: "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה" (פירוט).

 פרק יח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות