הכרת פנים במשפט מבלבלת טוב ורע

מאת: אראל

→כד 22— משלי כד 23 — כד 24←

משלי כד23 : "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים: הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב;"

 סגולות

גם משלים אלה (מכאן עד סוף הפרק) שייכים לחכמים אחרים, ששלמה ציטט ושילב בספרו:

כשהשופט מכיר את פניו של הנאשם במשפט ונותן לו יחס מיוחד, זה מעשה לא טוב, המבלבל בין טוב לרע -

 מצודות

עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו, מכל-מקום אמורים גם המה לחכמים, והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים.

אף לעשות משפט אמת, ולומר להיוצא זכאי 'הנה הכרתי פניך לזכותך', הנה לא טוב ידבר, כי יש בדבר חילול-השם לפני הזכאים.


 הקבלות

1. הביטוי גם אלה לחכמים נראה ככותרת לקטע של משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו: "עד הנה הם משלי שלמה, ומכאן עד סוף הפרק הוא מלוקט מדברי חכמים אחרים" (מלבי"ם).

המילה גם משמעה בנוסף לקובץ של משלי חכמים אחרים שנזכר לפני כן - אולי הכוונה למשלים החל ממשלי כב17: "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים..." (הגר"א).

מדוע חשוב להדגיש, דווקא בפסוק זה, שהוא שייך לחכמים אחרים? מעבר לחובה להגיד דבר בשם אומרו, ייתכן שיש כאן הדגשה, שהפסוק מדבר מצד החכמה ולא מצד התורה או הנבואה:

  • מצד התורה, הכרת פנים במשפט היא לא רק "בל טוב", אלא רע מאד, איסור חמור הדומה לשוחד, דברים א17: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" (פירוט), דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד";
  • גם מצד הנבואה, הכרת פנים היא איסור חמור הדומה לחטאת סדום, ישעיהו ג9: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ...".

אולם, החכמה בוחנת את הכרת הפנים מהצד המעשי - תועלת לעומת נזק.

הכרת פנים משמעה הפליה לטובה של אדם מוכר. בהכרת פנים אכן ישנה תועלת כלשהי - כשהשופט נותן יחס מועדף לנאשם שהוא מכיר אישית, הוא מחזק בכך את ערכי החברוּת,  ייתכן שהוא מחזיר לו טובה על טובה שעשה לו בעבר, וכו'; אבל, לעומת התועלת שבסיוע לחבר, ישנו נזק שבפגיעה בכלל הציבור, כמו שנאמר בפסוק הבא, משלי כד24: "אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה', יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (פירוט).

השופט החכם צריך תמיד לחשוב: האם אני בעד היחיד או בעד הציבור? האם, כדי לזכות בברכתו של חבר רשע, כדאי לספוג את קללתו של הציבור כולו?

- אמנם, ביטוי דומה נאמר במשלי כח21: "הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר" (פירוט), ובמשלי יח5: "שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב, לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט" (פירוט), ושם לא נזכרו חכמה או חכמים. 

2. ויש מפרשים, שהביטוי גם אלה לחכמים משמעו, "כל הדברים שבענין שלמטה אמורים לחכמים היושבים בדין, שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב" (רש"י, וכן רלב"ג), כלומר, להדגיש שגם לחכמים אסור להכיר פנים במשפט, כדברי התורה על השוחד, דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (פירוט).

 דקויות

בל טוב

1. ע"פ הפשט, בל כמו לא: להכיר פנים במשפט זה לא טוב (בלשון המעטה), כלומר: רע.

2. וע"ד הדרש, בל כמו בלל, בלבל, בילע והשחית: "יופסק הטוב מן העולם, ובל יהיה טוב בעולם, וכמו שאמרו בגמרא: משרבו מכירי פנים במשפט, בטל עול מלכות שמים, ונתנו עליהם עול מלכי אומות העולם" (הגאון מווילנה, ודומה לזה רמ"ד ואלי).

הכרת פנים מבטאת הבדל והבחנה בין שני בעלי-הדין - המוכר לשופט וזה שאינו מוכר;   בְלִילה מבטאת את ההיפך מזה - בלבול וערבוב שאינו מבחין בין טוב לרע.   הפסוק בנוי על-דרך הניגוד: כשמכירים ומבדילים בין בעלי-הדין, מתבלבלים ולא מבדילים בין טוב לרע, וכפי שממשיך ואומר הפסוק הבא -

 לעיון נוסף

→כד 22— משלי כד 23 — כד 24←

תגובות