אסור להסתיר פשעים בין אדם לחבירו

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
כח13 מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

 סגולות

המכסה (מסתיר) את הפשעים שעשה נגד חברו, לא יצליח לחזור בתשובה כי ה' לא יקבלו;   רק המודה בפומבי שפגע בחברו ועוזב את פשעיו ומתחייב שלא לחזור עליהם, יקבל רחמים מה'.

 מצודות

המכסה (מכחש) פשעיו, לומר 'לא עשיתי מאומה רע', לא יצליח;   והמודה שפשע ועוזב אותו ולא יפשע עוד, ירוחם מה', ומעביר פשעיו.


 עצות

כשאדם פוגע בזולת, הוא פוגע לא רק בנפשו אלא גם במעמדו החברתי. האדם הנפגע מסתובב כל הזמן עם פנים נפולות; הוא נעשה עצבני ומתוח; כשחבריו פונים אליו - הוא עונה להם תשובות קצרות ומדוכדכות; החברים לא מבינים מה קרה לו ומדוע הוא מתנהג כך, ובמשך הזמן הם מתרחקים ממנו.

כאשר הפוגע רוצה לחזור בתשובה, אין זה מספיק שיבקש את סליחת הנפגע; הוא חייב להשתדל לתקן את הנזק החברתי שנגרם לו. לשם כך הוא צריך להתוודות על פשעו ברבים, כך שחבריו של הנפגע יבינו מה קרה לו ויחדשו את קשריהם עמו.

"ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו - אין תשובתו גמורה, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח" (רמב"ם, הלכות תשובה ב ה).

לחובת הוידוי ישנה גם משמעות ממונית: אדם שגנב רכוש בסתר ולא הודה באשמה, עונשו גדול יותר מאדם שגזל רכוש בגלוי, או מאדם שגנב בסתר והודה באשמה (ראו תשלומי כפל).

לא מספיק להודות בחטא - צריך גם לעזוב אותו: "אדם שיש בידו עבירה, ומתוודה, ואינו חוזר בה.... דומה... לאדם שתופש שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם, לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו - כיוון שטבל בארבעים סאה, מייד עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם" (רב אדא בר אהבה, בבלי תענית טז.).

 הקבלות

מדוע דוד לא עזב את בת-שבע

דוד המלך חטא עם בת-שבע. הוא הודה בחטאו מייד, וה' ריחם עליו, שמואל ב יב13: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן 'חָטָאתִי לה''; וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד 'גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ, לֹא תָמוּת'".

אולם, דוד לא עזב את חטאו - לא נטש את בת-שבע אלא לקח אותה לאשה, ולכן ה' לא ריחם עליו לגמרי, שמואל ב יב10: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה".

מדוע דוד לא קיים את הפסוק מודה ועוזב ירוחם במלואו - מדוע רק הודה ולא עזב?

לפי התורה, איש המפתה נערה צריך לשאת אותה לאישה (אם היא רוצה), שמות כב15: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ - מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" (פירוט). החוק נועד להגן על האישה, שבאותו זמן היתה תלויה לפרנסתה בגבר. מובן שהחוק הזה לא חל על אישה נשואה, אולם בת-שבע כבר לא היתה נשואה. לכן, מבחינתה, הפתרון הטוב ביותר היה להינשא לדוד, בוודאי טוב יותר מלהישאר אלמנה.

ייתכן שמבחינה רוחנית היה טוב יותר לדוד לעזוב את בת-שבע כדי להתנתק מהחטא, אולם רווחתה של בת-שבע היתה חשובה יותר מהתיקון הרוחני של דוד (פירוט). 

ה' נותן לחוטא הזדמנות להודות

לפני שה' מאשים אדם שחטא, הוא פותח בשאלה:

  • בראשית ג9: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם, וַיֹּאמֶר לוֹ 'אַיֶּכָּה?'"
  • בראשית ד9: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן 'אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?'"
  • במדבר כב9: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר 'מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ?'"
  • מלכים ב כ14: "וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ?'"

בכל המקרים הללו, ה' ידע את התשובה לשאלה - הוא ידע שהאדם מתחבא, ידע שהבל נרצח, ידע שהאורחים של בלעם הם שליחים של מלך מואב שבאו לקרוא לו לקלל את ישראל, וידע שהאורחים של חזקיהו הם שליחים של מלך בבל שבאו לראות את אוצרות המקדש.

בכל המקרים הללו, ה' ידע שהאדם חטא. למרות זאת, הוא לא פתח את דבריו בהאשמה 'חטאת!', אלא בשאלה נייטרלית, במטרה שהאדם יבין שחטא ויתוודה על חטאו - מודה ועוזב ירוחם (על-פי פירושי רש"י. וראו גם במדבר רבה כ ו).

גם אנחנו יכולים ללכת בדרכי ה' ולהתייחס באותו אופן לאדם שחטא. לדוגמה: מורה המגלה שתלמידים שלו העתיקו את שיעורי הבית, במקום להאשים אותם ולומר להם "העתקתם", יכול להגיד להם "עבודה יפה, האם נעזרתם במקור כלשהו בהכנת שיעורי הבית?". כך תהיה להם אפשרות להתוודות ולהביע חרטה.

בין אדם לחברו

הביטוי כיסוי פשע מופיע עוד פעמיים בספר משלי, ובשניהם הוא מתייחס, כנראה, לפשעים שבין אדם לחברו:

  • משלי יז9: "מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה, וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף" (פירוט)
  • משלי י12: "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (פירוט).

מסתבר שגם בפסוקנו הכוונה לכיסוי פשעים שבין אדם לחברו.

בין אדם למקום

בפשעים בין אדם למקום הדין שונה. אדם שחטא לה' בסתר וחזר בתשובה, עדיף שיסתיר את החטאים הקודמים שלו כדי שלא לפגוע בכבוד ה', ראו תהלים לב1-2: "לְדָוִד מַשְׂכִּיל: אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עון, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (פירוט).

כך פירשו בתלמוד: "אמר רב יהודה: רב רמי: כתיב אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה, וכתיב מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ!? לא קשיא: הא בחטא מפורסם (טוב לו שיודה ויתבייש), הא בחטא שאינו מפורסם (לא יגלה חטאו... וכבוד ה' הוא...). רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו (יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו), כאן בעבירות שבין אדם למקום" (תלמוד בבלי, יומא פו:, פירוש רש"י בסוגריים).

- פירושים נוספים לפסוק זה, ראו בפירוש על הפסוק הבא, משלי כח14: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (פירוט).

 דקויות

כשאדם פוגע בזולת, הוא פוגע לא רק בנפשו אלא גם במעמדו החברתי. האדם הנפגע מסתובב כל הזמן עם פנים נפולות; הוא נעשה עצבני ומתוח; כשחבריו פונים אליו - הוא עונה להם תשובות קצרות ומדוכדכות; החברים לא מבינים מה קרה לו ומדוע הוא מתנהג כך, ובמשך הזמן הם מתרחקים ממנו.

כאשר הפוגע רוצה לחזור בתשובה, אין זה מספיק שיבקש את סליחת הנפגע; הוא חייב להשתדל לתקן את הנזק החברתי שנגרם לו. לשם כך הוא צריך להתוודות על פשעו ברבים, כך שחבריו של הנפגע יבינו מה קרה לו ויחדשו את קשריהם עמו.

"ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו - אין תשובתו גמורה, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח" (רמב"ם, הלכות תשובה ב ה).

לחובת הוידוי ישנה גם משמעות ממונית: אדם שגנב רכוש בסתר ולא הודה באשמה, עונשו גדול יותר מאדם שגזל רכוש בגלוי, או מאדם שגנב בסתר והודה באשמה (ראו תשלומי כפל).

לא מספיק להודות בחטא - צריך גם לעזוב אותו: "אדם שיש בידו עבירה, ומתוודה, ואינו חוזר בה.... דומה... לאדם שתופש שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם, לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו - כיוון שטבל בארבעים סאה, מייד עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם" (רב אדא בר אהבה, בבלי תענית טז.).

 פרק כח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות