לקיים התחייבויות גם כשצריך לוותר על בכבוד

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו3 עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ: לֵךְ, הִתְרַפֵּס, וּרְהַב רֵעֶיךָ;

 סגולות

- עכשיו, בני, כיוון שבאת בכף רעך ויש לך מחוייבות כלפיו, עשה פעולה זאת וכך הינצל מהמלכודת:   לך, התרפס (השפל את עצמך) ורהב (דבר בכבוד) אל שני רעיך (זה שהתחייבת עבורו וזה שהתחייבת כלפיו), ותגיע איתם להסדר -

 מצודות

- אפוא (עתה), עשה זאת בני והנצל מיד המלוה, כי באת בידו ונתחייבת לו:    לך התרפס, היה לו למרמס הרגל, רוצה לומר: הכנע עצמך לפניו;  ורהב (החזק והמשל) רעך על עצמך.


 עצות

לפעמים אנשים מקבלים על עצמם התחייבות שהם לא יכולים לעמוד בה. אלה יכולים להיות, למשל, בני-זוג שקובעים להיפגש בשעה מסויימת אבל לא מצליחים להגיע בזמן; מדריכים בתנועה, שכדי להרגיע את החניכים מבטיחים להם הבטחות שלא תמיד אפשר לקיים; פוליטיקאים, שמבטיחים הבטחות לבוחרים אך מגלים לאחר הבחירות שהמצב קשה יותר ממה שחשבו; וכדומה.

ספר משלי מציע, במקרים אלו, לא לנסות להתחמק מההתחייבות, אלא להכיר בטעות שעשינו ולנסות לכפר עליה על-ידי ויתור על כבודנו. ספר משלי מדבר על סוג מיוחד של התחייבות - ערבוּת למעשיו של אדם אחר:

אם נעשית ערֵב בהלוואה - אמרת שתהיה אחראי לכך שהלווה יחזיר את הכסף למלוה - אמירה זו שמה לך מוקש ומלכודת, כי כעת גורלך תלוי במעשיו של הזולת. וכדי לצאת מהמלכודת - 

התרפס = מהשורש רפס = רפש, כלומר, התפלש בעפר לפניו, השפל את עצמך לפניו, ותר על כבודך (כמו בלשון ימינו);

רהב = מלשון התרברבות וגאוה, כלומר, אמור לו דברים שיגרמו לו להתרברב ולהתגאות, הראה לו שאתה מקבל את מרותו, מכיוון שהתחייבת בפניו.

רעיך = בלשון רבים, שני רֵעים: זה שהתחייבת בפניו (המלוה), וזה שהתחייבת לגביו (הלווה).

לך התרפס ורהב רעיך = לך אל הלווה והתחנן לפניו שיחזיר את ההלוואה, לך אל המלווה והתחנן לפניו שיגבה את החוב מהלווה ולא ממך.

אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך = היה מודע כל הזמן לחומרה של ההתחייבות שלקחת על עצמך, אל תשכח אותה ואל תתחמק ממנה לרגע עד שתגיע להסכמה עם האנשים שהתחייבת בפניהם, ואם יש צורך בכך - אל תלך לישון בלילה.

הנצל כצבי מיד = כמו שצבי מנסה להינצל מייד הצייד;   וכציפור מיד יקוש = כמו שציפור מנסה להינצל ממוקש (מלכודת) שלכד אותה. אל תנהג כחיית טרף הפוגעת בזולת, אלא כחיה טהורה וצמחונית המנסה להתחמק מצרות בלי לפגוע מאחרים.

דוגמה מחיי נישואין: איש הבטיח לאשתו שיבוא הביתה בשעה 19:00 לארוחת ערב. אבל באותו יום היה עומס גדול בעבודה, היו תקלות שהוא היה חייב לתקן. לפי הפסוק שלנו, לא מספיק שיתקשר אליה ויודיע לה "אני מאחר"; הוא צריך להתרפס, למשל, להגיד לה "אשתי היקרה, יש תקלות שאני חייב לתקן, האם את מרשה לי לאחר?"; אם היא תגיד "לא" - אסור לו לאחר! מרגע שהבטיח לאשתו שיבוא ב-19:00, הוא משועבד ומחוייב לקיים את ההבטחה, והוא יוכל להשתחרר מההבטחה רק אם יקבל את רשותה של אשתו.

דוגמה מחיי האבות: ראו "הקבלות".

 הקבלות

יהודה בן יעקב הבטיח לאביו שיהיה ערֵב עבור בנימין אחיו.   כשהמשנה למלך מצרים רצה לקחת את בנימין לעבד, יהודה התרפס בפניו כדי שיוותר לו. ממעשיו של יהודה למדנו, שאדם צריך לוותר על כבודו כדי לעמוד בהתחייבויותיו:

 דקויות

הפסוק הקודם לימד, שלהיות ערֵב על מעשי הזולת זה כמו ליפול למלכודת; הפסוק שלנו מדרבן את הערֵב לצאת מהמלכודת בדרך הגונה.   עשה, הינצל - לשון ציווי. עשה זאת איפוא, בני, והינצל - אל תתמהמה, קום ופעל מייד, כי באת בכף רעך - כי מרגע שנעשית ערֵב, אתה משועבד לקיים את התחייבותך כלפיו. ומה תעשה? אל תתחמק מההתחייבות אלא לך התרפס ורהב רעיך -

מה זה התרפס?

1. לפי הפשט, התרפס מהשורש רפס המציין רמיסה והכנעה, כמו החיה המתוארת בדניאל ז19: "וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה". לפי זה "התרפס = היכנע" (רלב"ג, וכן מלבי"ם ומצודות).

2. וחז"ל דרשו שהמילה התרפס היא חיבור של שתי מילים "התר לו פס יד, לשלם לו ממונו" (רש"י). פס יד הוא כף היד - אתה צריך "לפשוט יד" כדי לשלם את החוב.

בין כך ובין כך, המילה מתארת ענוה והשפלה, בקשת רשות מרעך להגיע איתו להסדר.

ומה זה רהב?

רהב - מלשון התרברבות וגאוה. אמור לרעך דברים שיגרמו לו כביכול להתרברב ולהתגאות, הראה לו שאתה מקבל את מרותו ומוכן לקבל כל דרך שיציע לך להסדר החוב.

נפלת למלכודת בגלל אמרי פיך (פסוק 2) - דברי גאוה שגרמו לך להבטיח הבטחות מעבר ליכולתך. כדי להינצל מהמלכודת אתה צריך לתקן את פיך - לדבר דברי ענוה והכנעה (ע"פ גליה).

הפסוק מתאר את מצבו הקשה של הערֵב. הוא ממחיש לו לאן הערבות עלולה להביא אותו - להשפלה, התגלגלות ברֶפֶשׁ ופשיטת-יד.

ולא רק לפני אדם אחד אלא לפני שניים - רֵעֶיךָ בלשון רבים - המלוה והלווה; למלווה אתה צריך להתחנן שירחם עליך בגביה, וללווה אתה צריך להתחנן שיחזיר את החוב בעצמו.    הכנסת את עצמך לעיסקה שאין לך כל תועלת ממנה, ובסוף מצאת את עצמך בתחתית - משועבד גם למלווה וגם ללווה. אל תעשה את זה שוב!

מיהו רעך?

בפסוקים הקודמים פירשנו, שהקטע מדבר על אדם שהסתבך בשתי התחייבויות סותרות - הראשונה לרעך והשניה לזר.   הפסוק שלנו מלמד, שההתחייבות לרעך קודמת, כי באת בכף רעך עוד לפני שנתת ערבות לזר. לכן אתה צריך לשים את ההתחייבות לרעך בעדיפות ראשונה -  קודם-כל לך התרפס ורהב רעיך.   זה הכלל הפשוט והמקובל גם בגביית חובות - קודם-כל גובים את החוב המוקדם ואחר-כך את החוב המאוחר. כפשוטו הכלל נראה מובן מאליו, אבל יש לו גם נמשל -

1. רעך הוא ה', והזר הוא יצר הרע.    לפעמים אדם מרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשה שיש בו חטא; הוא כביכול "הבטיח" ליצר הרע שלו שיעשה את זה, וקשה לו מאד לוותר על כך;   אולם, החכם מזכיר שההתחייבות לה' - ההתחייבות לשמור מצוות - ההתחייבות שקיבלנו כולנו בהר סיני (רש"י על פסוק 3) וההתחייבות שקיבלה כל נשמה לפני שירדה לעולם (מלבי"ם על פסוק 5) - קודמת להתחייבות ליצר הזר.  האדם שנפל במלכודת היצר, צריך "להתרפס" - להתפלל לה' שיציל אותו מהזר (דומה לזה פירש הרמח"ל במסילת ישרים ב ורמ"ד ואלי על הפסוק).

2. ובימינו אפשר לדרוש שהפסוק פונה לפוליטיקאי, ובפרט ראש ממשלת ישראל: מצד אחד ערבת לרעך - הבטחת הבטחות לבני-עמך כדי שיבחרו בך;   ומצד שני תקעת לזר כפיך - יש לך מחוייבויות בינלאומיות למנהיגים זרים, והם לפעמים מאלצים אותך לעשות דברים הפוגעים בעמך.   בני!, אומר החכם, עליך לזכור כי באת לשלטון בכף רעיך - בהצבעת ידם של בני-עמך, ולכן המחוייבות העיקרית שלך היא כלפיהם ולא כלפי זרים!

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות