ענישה עקיפה - לץ ופתי

קוד: ביאור:משלי יט25 בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים משלי א

משלי יט25: "לֵץ תַּכֶּה - וּפֶתִי יַעְרִם, וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת"

כאשר תכה את הלץ, הלועג ומבזה את הזולת, המכה תרתיע את הפתי, והוא יערים, ייזהר ולא יתפתה להתנהג כמו הלץ;   וכאשר תוכיח (תמתח ביקורת) על הנבון, הפתי ישמע ויבין את ערכה של ה דעת, שאין בה משוא פנים.

עצות

כשהייתי בטירונות, אחת החוויות המלחיצות ביותר היתה לעמוד במסדר מול המפקד, כאשר המפקד עובר מטירון לטירון ובודק כל פרט בתלבושת שלו. באחד המסדרים, כשהמפקד הגיע לחייל שלפניי, הוא צעק עליו על כך שפרט אחד לא היה במקום (אולי אחד הכפתורים לא היה סגור, אולי החולצה לא היתה לגמרי בתוך המכנסיים, אני כבר לא זוכר); שמתי לב שהוא צעק עליו יותר זמן ממה שצעק על אחרים. תוך כדי שהוא צועק עליו, שמתי לב שאותו פרט בדיוק היה פגום גם אצלי, ומיהרתי לתקן אותו (לסגור את הכפתור / להכניס את החולצה למכנסיים) לפני שהמפקד הגיע אליי, וכך חסכתי לעצמי צעקות ואולי גם עונש.

אחר-כך חשבתי, שאולי זו בדיוק היתה הסיבה שהמפקד צעק על החייל שלפניי - הוא רצה שאשים לב לתלבושת שלי כדי שאנצל מצעקה. אם המפקד אכן התכוון לעזור לי - אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות לו.

הרעיון של חינוך עקיף - לחנך אדם בכך שגוערים או מענישים אדם אחר לידו - נרמז גם בפסוק שלנו: "להזהיר אל האב שיש לו בנים הרבה, מהם לצים ומהם פתאים, יכה את הלצים, שהמכות ראויות אליהם, כדי לנער כוחות הטומאה מעליהם... והפתאים יקנו ערמה ויקחו מוסר שלא להיות כמותם" (רמ"ד וואלי).

הקבלות

פסוק נוסף בספר משלי מביע רעיון דומה. נציג את שני הפסוקים זה לצד זה:

פתי   = אדם שמשתכנע בקלות;   לץ = אדם הלועג ומזלזל בערכים ובאנשים אחרים.

כאשר אדם לץ עושה מעשה רע, אין טעם להעניש אותו בפני עצמו, כי הליצנות שלו תגרום לו לזלזל גם בעונש, הוא לא יקלוט את המסר ולא ישתפר. אולם, יש טעם להעניש אותו כאשר אדם פתי נמצא לידו, כדי שהפתי ילמד להתרחק ממנו ומדרכיו:

שני הפסוקים מציעים דרך נוספת לחנך את הפתי - ע"י השקעה בחינוך של ילדים אחרים, מתקדמים יותר:

גם ה' משתמש בשיטת החינוך העקיף - לא דווקא לאנשים פרטיים אלא לכלל עם ישראל, כמו שנאמר למשל ב צפניה ג6-7: "הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם; הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר, נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב. אָמַרְתִּי 'אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר, וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ'..."; ה' הביא אסונות וצרות על גויים אחרים, חוטאים יותר מעם ישראל, כדי שעם ישראל יראה ויסיק מסקנות (פירוט);

מכאן שהפסוק שלנו הוא "אזהרה גם אל המלאך הממונה אל הדין, שה' יתברך מצווה לו: לץ תכה ופתי יערים, כמו שהיו המכות שבאו על המצרים במצרים, כדי שישראל ילמדו מהם וייזהרו שלא ללמוד ממעשיהם. וכמו שהיה הדין על עדת קורח, שהיו הלצים המתלוצצים על מצוותיו ית', כדי שהפתאים יקחו מוסר ממפלתם של הלצים ולא יזידו לעשות כמותם" (רמ"ד וואלי).

פסוקים נוספים על לץ ופתי

משלי א22: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת"
משלי ט6-7: "עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה; יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ"
ראו: שלוש קריאות של החכמה.

תגובות