הזדמנויות בלתי חוזרות

מקורות ופירושים נוספים

המאמר מסתמך על ד"ר ישראל רוזנסון: "בנקודה זו עוברת החכמה, כמתבקש, לאיומים... אך אין זו רק שמחה לאיד. בקביעה אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני יש הכרה בקיומן של הזדמנויות בלתי חוזרות. אכן, אין לך חינוך שלרשותו עומד 'כל הזמן שבעולם', ומיומנות ניצול הזמן המתאים כדי ליצור את המפגש המתאים היא אחד מסודות הצלחת המחנך, תוגדר הצלחה זו איך שתוגדר. זהו כמובן עניין לבחינה אובייקטיבית, שיש להסתפק אם המורה בקרבתו לתלמידו יהיה מסוגל להבחין בו, ועל כן הובא כאן בפי ה'חכמה'." (משלים חינוכיים פרקים א-ב בספר משלי כמתווי השקפה חינוכית / ישראל רוזנסון, מכללת ליפשיץ).

ודומה לכך כתב אורי בירן: "משל על הנער שרצה לקפוץ ממגדל גבוה.  כשהוא התחיל לטפס, צעקו עליו מספר אנשים ש"יעזוב שטויות" ויחזור בו, כשעמד בראש המגדל קרוב שלו הפציר בו לרדת מהמגדל. הנער סירב, ועבר לצד השני של המעקה, תוך שהצעקות מלמטה ממשיכות, וצופרי המכבי אש בסביבה הרעידו את הלילה. לאחר מספר שניות, התיק הנער את רגליו מקצה הגג, ונפל מטה. באותם שניות, כשהוא מרגיש את הרוח בפניו, הוא התחרט על מעשיו. הוא רצה לחזור בו, אבל... ישנם רגעים שבהם כבר אי אפשר לחזור בתשובה. כשהאדם נזכר והתחרט לאחר שחטף הרבה מאוד אסונות, יש הרבה הגיון בחוסר הרצון לקבל את תשובתו, מכיוון שהוא נזכר רק עכשיו, כשכבר ברור לו שהדרך הייתה מוטעית - וזה כבר לא זה... שלמה המלך מנסה להסביר לנו, שיש שלב שבו בן אדם כבר לא יכול לצפות לעזרה מגורמים חיצוניים. כשאדם הלך בסכלותו ומפנה עורף לחכמה לאורך זמן, הוא לא יכול לצפות להעזר בה לאחר שניחתות עליו אסונות, ללא תיקון עצמו. אין לנו זכות לבקש עזרה לצאת ממצבים קשים אליהם הקפצנו את עצמינו, ללא שנשנה בנו את ה'חטא' שהביא אותנו ליפול לאותו מצב, שאם לא נעשה כן, מה ימנע ממנו מליפול שוב לאותו בור שחת שכרינו לעצמינו?!" (אורי יעקב בירן, נקודת חיבור).

הדוברת בקטע היא דמות אובייקטיבית-מופשטת - ראו החכמות יוצאות לרחוב לקרוא לתלמידים.

הפסוק מתאר את גורלם השלילי של הפתיים, אך ניתן להסיק ממנו גם מסקנה חיובית - אדם יכול לזכות לחכמה אם יעשה את שתי הפעולות הנזכרות בפסוק - "ישחרונני", "יקראונני":

• ישחרוני = יתאמצו לדרוש וללמוד חכמה בכל יום, עם עלות השחר, וכמו שכתוב ב משלי ח17: "אֲנִי אהביה[אֹהֲבַי] אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי" (פירוט);
• יקראוני = יתפללו מכל הלב אל ה' ויבקשו את עזרתו, או יקראו ויעוררו את התבונה הנמצאת בתוך ליבם, וכמו שכתוב ב משלי ב3-5: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ... אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא" (פירוט).

ספר הזוהר מזכיר את הפסוק כמה פעמים כדי לתאר אדם שתפילותיו אינן נענות:

• מי שאינו מעלה את תפילותיו לשם ה' כראוי: "וְאִי לָא סָלִיק צְלוֹתֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת, דַּחְיָין לֵיהּ לְבָר, וְסָגְרִין תַּרְעִין בְּאַנְפּוֹי, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (תיקוני זהר לד א).
• מי שתפילותיו יבשות: "צַדִּיק דְּאִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ בְּחַ"י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, וְצָוְוחִין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְּמַר לְגַבַּיְיהוּ אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (תיקוני זהר מה ב), "בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ וְאִיהִי יַבָּשָׁה, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (תיקוני זהר פב א).
  
• מי שאינו מצליח להגיע למסקנה בלימודו (???): "שְׁמַעִִתְּתָא אִיהִי בְלִבָּא דְתַמָּן מַחֲשָׁבָה, תֵּיקוּ אִיהִי כַד אִסְתַּלַּק מַלְכָּא מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לט, ג) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחשֵׁתִי מִטּוֹב, וּבָהּ צְלוֹתָא בַחֲשָׁאי, וְכַד אִיהוּ תֵּיקוּ אִתְּמַר בָּהּ אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (תיקוני זהר מו א).
• "ובצלותא, צריך לבערא לון מן בתר אודנין, דלא יהון מכסין תערין דשמיעה, לאעלא בהון צלותא. ואם לאו, אתקיים ביה קרא, אז יקראנני ולא אענה. ובזמנא דשמיעה איהי פנויה מאלין דינין, אתקיים ביה אז תקרא וה' יענה" (זוהר פרשת יתרו מאמר ואתה תחזה)