את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ

קוד: ביאור:משלי יז24 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז24: "אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ"

מי שמבין ויודע להתבונן, רואה חכמה בכל מקום שהוא פונה, ומוצא פתרונות לבעיות בעזרת האמצעים שבידו;   אך הכסיל מפנה את עיניו הרחק, וטוען שהפתרונות נמצאים רק בקצה המרוחק של הארץ.

עצות

יש אנשים, שבכל שיחה איתם אפשר ללמוד משהו. גם אם אין ספרים, וגם אם אנשים אחרים בסביבה עוסקים בעניינים אחרים לגמרי, הם תמיד מוכנים לשוחח על ענייני חכמה ולימוד. ויש אנשים שאצלם ההיפך הוא הנכון - הם תמיד ימצאו תירוץ למה אי אפשר ללמוד: "אין לי כוח", "אין לי ספרים", "יש כאן רעש", "האוירה לא מתאימה...". ספר משלי כמובן מעדיף את הגישה הראשונה:

מבין הוא היודע לחשוב ולהסיק מסקנות, ו כסיל הוא השונא את החכמה. הפסוק מתאר את הניגוד ביניהם בתחום היחס ללימוד:

הניגוד הזה קיים גם בתחומים אחרים, למשל בתחום תיקון המידות:

וגם בתחום המעשה, כגון חסד ועזרה לנזקקים:

הפסוק שלנו מדבר בגנות הכסיל, אך ניתן להפיק ממנו עצות מעשיות, איך בכל-זאת אפשר לחנך כסילים - תוך התחשבות בתכונה שלהם "ועיני כסיל בקצה ארץ":

1. להראות לו רק קצה אחד בכל פעם. למשל, אם רוצים שהוא יפתור ספר עם תרגילים בחשבון, לא צריך להגיד לו "אתה צריך לגמור את כל הספר" כי הוא יתייאש, אלא "אתה צריך לפתור רק דף אחד", בכל פעם דף אחר, עד שיסיים את הכל.

2. להראות לו את המשמעות "הארצית" והחומרית של הלימוד. לא לנסות ללמד אותו רעיונות מופשטים, אלא לקשר כל רעיון לעצם כלשהו בארץ, שהכסיל יכול לראות בעיניו.

הקבלות

המבין - היודע לחשוב ולהסיק מסקנות - יכול תמיד לפתח דברי חכמה, ללמד את עצמו ואת הזולת; אולם החכם - היודע ללמוד וללמד - לא תמיד יודע להסיק מסקנות בתבונה; התבונה היא כשרון מתקדם יותר מהחכמה.

גם בספר קהלת נאמר שהחכם רואה את מה שלפניו, קהלת ב14: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ...": החכם הולך אחרי העובדות, והכסיל שקוע בחלומות ודמיונות (פירוט).

דקויות

ועיני כסיל בקצה ארץ - ניתן לפרש בשתי דרכים: הקצה הרחוק, או הקצה הקרוב:

הקצה הרחוק -

1. קצה ארץ הוא הגבול:

  • שמות טז35: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן"
  • במדבר לג37: "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם"
לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים ליד הגבול, כלומר מאשים את המצב הבטחוני בכך שאינו לומד או אינו עושה.

2. קצה ארץ הוא גם האופק, המקום שממנו נראים העננים עולים:

  • ירמיהו י13: "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ[הָאָרֶץ] , בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו"
לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים בעננים - אם העננים מורידים גשם הוא מאשים את מזג האויר, אם העננים אינם מורידים גשם הוא מאשים את המצב הכלכלי.

ואפשר גם לפרש: הכסיל אינו מתייחס לעובדות, הוא מרחף בעננים העולים מקצה הארץ.

בספר דברים נאמר על התורה:

  • דברים ל12: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה"
  • דברים ל13: "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָּנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה"
הפסוק שלנו משלים את ה"שלישיה" ומלמד, שהתורה גם לא נמצאת "בקצה ארץ", כלומר, אין צורך ללכת לקצה השמים, לקצה הים או לקצה היבשה כדי ללמוד חכמה; החכמה נמצאת קרובה אלינו:
  • דברים ל14: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"
3. בדרך משל, קצה ארץ הוא הקצה העליון של השלטון בארץ, המקום שבו נמצאים הנשיאים. לפי זה, ועיני כסיל בקצה הארץ = הכסיל מאשים את השלטון, את הממשלה שאינה משקיעה מספיק בחינוך. ייתכן שהוא צודק והממשלה באמת אשמה, אך אין זה מונע ממנו לעשות כמיטב יכולתו כדי ללמוד או לקיים מצוות במסגרת התנאים הקיימים.

4. קצה ארץ יכול להיות גם הקצה המרוחק של "ארץ החכמה". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל על הנושאים הרחוקים שעדיין לא התחיל ללמוד, וכשהוא רואה כמה יש לו ללמוד, הוא מתייאש ואומר: "אין החכמה מצויה לפני, כי רחוקה היא ממני. איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים? מסכת כלים ל' פרקים? מסכת שבת כ"ד פרקים?(רש"י), "עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת(הגאון מווילנה). אבל המבין מסתכל רק על החכמה שלפניו: "אבל לחכם הוא דבר קל: היום שונה שני פרקים ומחר שנים, ואומר: "כך עשו אותן שהיו לפני מעולם!"" (רש"י), "המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו" (הגאון מווילנה).

עד כאן פירשנו קצה ארץ = הקצה המרוחק של הארץ; אך אפשר גם לפרש שהכוונה לקצה הקרוב -

5. המבין מוכן לשים לפניו, ללמוד, כל דבר חכמה, לא משנה מי אמר אותו - "שמע האמת ממי שאמרה"; אבל הכסיל מסתכל בקצה ארץ, הוא לומד רק דברים שמגיעים מחכמים שנמצאים בקצה אחד של הקשת הפוליטית - רק חכמים מהזרם שלו ומהשקפת העולם שלו.

6. המבין רואה לפניו את כל החכמה במבט-על; הוא רואה גם את הפרטים וגם את המשמעות הכללית שלהם. אבל הכסיל נותן את עיניו בקצה אחד, בחלק אחד מהחכמה, באותו חלק שמתאים לדעותיו ורצונותיו, ומתעלם מחלקים אחרים שלה.

הכסיל תופס את החכמה בצורה קיצונית של שחור או לבן, הוא לא מסוגל לקלוט שלחכמה ישנם כמה קצוות ויש גם גוונים בין הקצוות  (ע"פ גליה).

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

תגובות