עוני מעודד גזל

קוד: ביאור:משלי כב22 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל, יעל

אל: סגלות משלי

משלי כב22: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר"

אל תנצל את חולשתו של הדל כדי לגזול אותו, ואל תנצל את שפלותו של העני כדי לדכא אותו (לפגוע בו) בשער בית המשפט -

עצות

1. עוני לא מצדיק גזל

אדם המעוניין לגזול, חושב שעדיף לגזול מאדם דל (חלש), כי הוא לא יכול להתנגד ולריב עמו; אולם הכתוב מזהיר אותו, שה' בכבודו ובעצמו יריב את ריבם של הדלים.

גם מיסים, המוטלים באופן לא-שיוויוני, נחשבים לגזל ( רמב"ם הלכות גזילה ה יד). המלך עלול לחשוב, שכדאי לו לתת הקלות במס לעשירים, שהרי העשירים עלולים לברוח מהארץ אם המיסים יהיו גבוהים מדי, ובמקביל להכביד את נטל המס על עניים, שאין להם לאן לברוח. החישוב הכלכלי הזה לא יעבוד, "כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש".

2. עוני מעודד גזל

טענה ידועה נגד דמי-אבטלה היא "דמי-אבטלה פוגעים במוטיבציה של העניים לצאת לעבודה". מוטיבציה לעבוד היא אכן חשובה, אך היא אינה היחידה; יש עוד סוגים של מוטיבציה, למשל - מוטיבציה לנהוג ביושר.

ישנם עובדים, במיוחד עובדי קבלן, שחברת כוח-האדם המעסיקה אותם שוללת את זכויותיהם החוקיות (ראו למשל את כתבת התחקיר זהב לבן, עבודה שחורה, על עובדי-הקבלן במפעלי ים המלח). במקרים רבים, עובדים כאלה חוששים להתלונן, משתי סיבות:

הדלוּת החומרית של העניים מגדילה את המוטיבציה של העשירים לשדוד אותם; בעיה זו הייתה קיימת כבר בימי התנ"ך:

משלי כב22: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"

יש הבדל בין דל לבין עני:

ושני המצבים מזמינים צרות:

על שניהם אומר החכם "כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש" - אם הם עצמם חלשים מכדי להגן על זכויותיהם, ה' יעשה זאת; ה' ידאג שהאנשים הגוזלים מהם יבואו על עונשם (פירוט).

אך לענייננו, אנו למדים מכאן, שהעוני והדלוּת נותנים לעשירים מוטיבציה לגזול ולעשוק, ופוגעים במוטיבציה של העשירים לנהוג ביושר.

מה כל זה קשור לדמי האבטלה? - דמי האבטלה מרככים את קשיי העוני והדלות - הם מקטינים את התלות של העובדים במעבידים, ונותנים להם "מרווח נשימה", כך שגם אם יפוטרו - לא יגוועו ברעב; כך יש יותר סיכוי שיעזו לתבוע את זכויותיהם בבית המשפט, וכתוצאה מכך, המוטיבציה של המעסיקים לנהוג ביושר ולשלם את שכרם בזמן גדֵלה.

המדינה חייבת לאכוף את החוק ולדאוג שכל עובד יקבל את שכרו. כדי לקיים חובה זו, אפשר לשלוח בלשים ושוטרי חרש לכל המפעלים, אבל ייתכן שיהיה יותר זול ויעיל לתת דמי אבטלה למובטלים, כך שהם עצמם יוכלו לשמש כ"שוטרים" ולתבוע את המעסיקים שעשקו אותם.

עד כמה שידוע לי, הכלכלנים בימינו עדיין לא שמעו על "מוטיבציה לנהוג ביושר", עדיין אין נוסחה כלכלית שמתייחסת לגורם זה; אך כפי שלמדנו מספר משלי, הגורם הזה חשוב ומשמעותי לא פחות מאשר ה"מוטיבציה לצאת לעבוד".

3. לא לגזול מצוות

מה משותף לאנשים הבאים?

כל אותם אנשים הם עניים - לא בחומר אלא בתורה ובמצוות; הם לא יודעים הרבה תורה ואין להם הרבה מצוות, ולכן הם דבקים במעט המצוות שיש להם.

חז"ל כבר הכירו ב"עוני" מסוג זה, למשל:

לפי זה אפשר לדרוש פסוק במשלי:

משלי כב22-23: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".

פשוטו של מקרא מדבר על עוני חומרי. אך על-דרך הדרש, ייתכן שהפסוק מדבר גם על עוני רוחני, ומוחה נגד "דתיים ותיקים" המתנשאים על-פני "הדתיים החדשים", ומנסים לגזול מהם את מעט המצוות שיש בידם. בדרך-כלל הדבר נעשה מתוך כוונה טובה:

אולם, גם כוונות טובות אלו יש לממש בדרכים טובות - לא בכפיה או בצעקות, ולא ע"י גזל של מצוות.

כשפוגשים אדם שהוא עני בתורה ובמצוות - צריך לעשות אותו עשיר, ולעזור לו לקיים מצוות נוספות, ולא לגזול ממנו את מעט המצוות שהוא כבר מקיים!

רמז נוסף לקשר שבין פסוק זה לבין מצוות והחמרות ניתן ללמוד מדברי חז"ל (תלמוד בבלי, הוריות ג:, עבודה זרה לו:; פירוש רש"י בסוגריים): "סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר ברבי צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה; ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי ג 9) " במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים הגוי כולו " (כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה) - והא הכא דכתיב 'הגוי כולו', ורובא ככולא דמי (הכי משמע: אי איכא 'גוי כולו', וקא עבר עליה האי גברא – 'אותי אתם קובעים'...)! "; השורש הייחודי קבע מופיע רק בשני מקומות בתנ"ך, והמקום השני שבו הוא מופיע, הוא הפסוק שמוכיח שאסור לגזור גזירות מוגזמות על הציבור.

אם כל הציבור שותף לגזירה, ולאחר מכן אינו מקיים אותה - אז הם כביכול קובעים וגוזלים את ה'; אבל אם לא כל הציבור שותף לגזירה, ובכל זאת חלק מהציבור מנסה לכפות את הגזירה על חלק אחר - אז אותם אנשים שמנסים לכפות את הגזירה הם הקובעים והגזלנים - הם גוזלים את האנשים האחרים, החלשים והדלים יותר במצוות, ומרחיקים אותם מהתורה.

דקויות

מה פשר הכפילות "אל תגזול דל כי דל הוא"? כמה פירושים:

1. המילים כי דל הוא מתארות את הסיבה שבגללה אנשים גוזלים דלים: "אל תגזלנו כי תראנו דל בעבור שהוא דל ואין לו כח לעמוד נגדך" (רש"י, וכן  רלב"ג ו מצודות); וכן פירשנו למעלה.

2. המילים כי דל הוא קובעות שגזל דלים הוא חמור יותר מגזל רגיל: "ולא דיו כל העניות הזו, אלא אף את גוזלו?!" (מדרש משלי, ודומה לכך  מלבי"ם).

3. המילים כי דל הוא מתארות את הסיבה שבגללה אנשים הופכים להיות דלים: "וכי מה היה שלמה צריך להזכיר שני פעמים דל? אלא, משנדלדל מנכסיו, שמתוך שאין לו נכסים חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר (קהלת ט טז): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים", דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם" (מדרש משלי). זהו "מעגל העוני" הידוע - לאנשים עניים אין כסף להשכלה ואין להם דרך לצאת ממעגל העוני.

4. ועל-דרך הדרש, המילים כי דל הוא מתארות את אופי הגזילה - אדם גוזל מהעני את דלותו: "כגון שיש בעיר אנשים שמוחזקים לעניים, וצריך ליתן להם צדקה, ואירע שאחד הוציא עליהם דיבה שהם אינם עניים, אך שעושים עצמם כעניים כדי לרמות בני אדם, ועל-ידי הדיבה, מונעים אחר-כך הרבה אנשים מליתן להם את קיצבתם..." (חפץ חיים, הלכות איסורי לשון הרע כלל ו).

ניתן לפרש את הפסוק גם כמשל לעולם הרוחני, עולם המצוות; ראו: לא לגזול מצוות.

הקבלות

פסוקים נוספים בספר משלי מזהירים את העשירים, שלא לנצל את חולשתם של החלשים על מנת לגזול אותם, למשל משלי כג10-11: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ" (פירוט).

תגובות