עזרא ט

1 וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא-נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי. 2 כי-נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה.

3 וכשמעי את-הדבר הזה קרעתי את-בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם. 4 ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי-ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב. 5 ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על-ברכי ואפרשה כפי אל-יהוה אלהי. 6 ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. 7 מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה. 8 ועתה כמעט-רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת-לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. 9 כי-עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה לרומם את-בית אלהינו ולהעמיד את-חרבתיו ולתת-לנו גדר ביהודה ובירושלם.

10 ועתה מה-נאמר אלהינו אחרי-זאת כי עזבנו מצותיך. 11 אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל-פה בטמאתם. 12 ועתה בנותיכם אל-תתנו לבניהם ובנתיהם אל-תשאו לבניכם ולא-תדרשו שלמם וטובתם עד-עולם למען תחזקו ואכלתם את-טוב הארץ והורשתם לבניכם עד-עולם. 13 ואחרי כל-הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת. 14 הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף-בנו עד-כלה לאין שארית ופליטה.

15 יהוה אלהי ישראל צדיק אתה כי-נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על-זאת.