הנבון מבקש תמיד לדעת את העובדות המדוייקות

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
טו14 לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני[וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.

 סגולות

לב של אדם נבון מבקש (מחפש) תמיד לדעת את כל האמת ולברר את רמת האמינות של כל מידע;    ולעומתו, פה של אנשים כסילים נוהג כמו רוֹעֶה של איוולת (שטחיות) - הם מטפחים ומפרסמים שמועות שטחיות ולא בדוקות.

 מצודות

לב נבון יבקש (יחזר אחר ה)דעת ללמדה;   ופי כסילים יעשה את האולת לריע וחבר, להיות רגיל עמה.


 עצות

כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון. אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה.

אדם נבון משתדל תמיד להגיע לדעת (= הכרות קרובה וודאית), כלומר לברר את העובדות המדוייקות;    אולם אדם כסיל מסתפק באיוולת (= שטחיות), מסתמך על שמועות ואינו בודקן.

הכסיל מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו, הגורם לנו להתקרב ולאהוב ידיעות שמתאימות להשקפת עולמנו ללא בדיקה מעמיקה; והפסוק מלמד אותנו להפעיל כנגדו את הנבון, את יצר התבונה שנמצא בליבנו, ולבקש דעת - לחפש ולבדוק את העובדות עד שנדע אותן בבירור, בין אם מתאימות לדעתנו ובין אם לא.

רעיון דומה נמצא במשלי יד15: "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (פירוט), אלא ששם הכוונה למידע הנוגע לאדם באופן אישי, כגון: האם להשקיע ב"הזדמנות עסקית משתלמת במיוחד"",  ובפסוקנו הכוונה למידע כללי.

 הקבלות

1. ניתן לראות בפסוק הנחיה חינוכית לאנשים שמנסים לחנך כסילים: מאחר שהכסילים מתיידדים ומתרועעים עם איוולת, מי שרוצה לחנך כסילים חייב לדבר עמם בשפה השטחית שלהם, ולנסח את דבריו בקיצור נמרץ, כמו שנרמז גם בפסוק המקביל מתחילת הפרק:

משלי טו2: "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט).

2. הנבון משתמש בלב (לב נבון), והחכמים משתמשים בלשון (לשון חכמים) - ראו "חכמה ותבונה בגוף האדם".

3. ראו גם: פסוקים נוספים על כסיל ואיוולת.

 דקויות

דעת לעומת איוולת

הניגוד בפסוק הוא בין דעת (הכרות קרובה וודאית) לבין איוולת (שטחיות).       הנבון (המוכשר לחשוב ולהסיק מסקנות) מחפש תמיד את הדעת - העובדות המדוייקות, אולם הכסיל (השונא חכמה) מסתפק באיוולת - שמועות לא-בדוקות.

הכסיל מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו.     כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון.   אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה. 

הפסוק מציע לנו להפעיל כנגדו הכסיל הזה את הנבון, את יצר התבונה שבליבנו, ולבקש דעת - לחפש ולבדוק את העובדות עד שנדע אותן בבירור, בין אם מתאימות לדעתנו ובין אם לא.

יִרְעֶה

1. מלשון רֵע, חבר: הכסיל מתרועע, מתחבר ומתיידד עם השטחיות, הוא אוהב ידיעות שטחיות שאינן דורשות ממנו להתעמק (מצודות).

2. מלשון רוֹעֶה צאן: הכסיל מטפח ומגדל את האיוולת כמו שרועה מגדל כבשים; הוא לא רק קולט שמועות שטחיות אלא גם מוסיף עליהן פרטים, מגדיל אותן ומפיץ אותן הלאה.

 פרק טו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות