החכמה מרוממת

קוד: ביאור:משלי ד9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ד9 תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ'.

 סגולות

- החכמה תתן סביב לראשך לוויה (הילה) של חֵן;   היא תמגן (תגן) על עטרת התפארת - כתר המלוכה שבראשך.

 מצודות

- תתן (תדבק) לראשך לוויית חן (חיבורי החן);   תמגנך (תמסור לך) עטרת תפארת.


 עצות

אחת ההתלבטויות שתלמידים מתלבטים בה, בעיקר בלימודי התורה, היא בין מסורת לבין חידוש. יש טוענים שצריך רק להיצמד למסורת, להתעמק בדבריהם של חכמי הדורות הקודמים, ולא לחדש שום חידוש שאין לו יסוד בדבריהם; ויש טוענים להיפך, שעיקר הלימוד הוא החידוש, וכל לומד צריך להשתדל לחדש חידושים כפי יכולתו כבר בתחילת דרכו. ספר משלי, כדרכו, מציע דרך אמצעית. נקרא בפרק ד, בקטע הראשון (פסוקים 1-9):

שמעו בנים את דברי המוסר שאביכם מלמד אתכם, אבל הקשיבו גם לדעת הבינה (= הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות) שלכם;

כי את הדברים הטובים שלקחתי - למדתי מהוריי ומוריי - אני נותן ומעביר אליכם. כל דור מעביר לדור הבא את הדברים הטובים יותר שיש במסורת שקיבל מהדור הקודם, וכך המסורת הולכת ומשתבחת מדור לדור, ולכן תורתי אל תעזובו.

הכותב מתאר את ההדרכה החינוכית שקיבל מהוריו, כי בן הייתי לאבי, רק ויחיד לפני אמי, ויורני ויאמר לי, ללמוד בשני שלבים:

בשלב הראשון (פסוקים 4-6): היצמד למה שאני מלמד אותך: מבחינה עיונית - יתמוך דבריי ליבך - תן לליבך לתמוך ולחזק את הדברים שאני מלמד אותך (פירוט); ומבחינה מעשית - שמור מצוותי וחיה: נהל את חייך על-פי המצוות שאני נותן לך. גם בהמשך, כשתרחיב את כישוריך, קנה חכמה, קנה בינה - אל תשכח את הדברים (העיוניים) שאני מלמד אותך, ואל תט מאמרי פי במעשים: אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך.

בשלב השני (פסוקים 7-9): אתה כבר גדול, אתה יכול כבר לקנות חכמה ובינה באופן עצמאי: ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל קנינך, קנה בינה. בשלב זה אתה כבר לא צריך שמירה, אך עדיין כדאי לך לזכור את הדברים שלמדת מהוריך, כי הם יוסיפו חן וכבוד לדברים שלך: סלסלה ותרוממך, תכבדך כי תחבקנה; תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.

בשלב הראשון, חכמתם של הדורות הקודמים היא העיקר, והחכם מציע לתלמידים להיצמד אליה כדי שתשמור ותנצור עליהם מטעויות - אל תעזבה, ותשמרך; אהבה, ותצרך;    בשלב השני, חידושיו של התלמיד הם העיקר, וחכמתם של הדורות הקודמים היא כמו תכשיט המוסיף יופי וכבוד ללובש - תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.

 הקבלות

הפסוק ממשיך ומשלים את הפסוק הקודם (ראו "הקבלות" שם):

* סלסלה ותרוממך - "אחיך, אבשלום ואדוניה, סלסלו בשערם והשקיעו ביופיים החיצוני;   אבל אתה לא תהיה כמוהם - אתה תסלסל בחכמה והיא תתן לך יופי פנימי שיזרח מתוכך - תתן לראשך לוויית חן".

* תכבדך כי תחבקנה - "אחיך רדפו אחר הכבוד החיצוני כדי לזכות במלוכה, אבל אתה תחבק את החכמה והיא תסייע בידך לזכות במלוכה - עטרת תפארת תמגנך".

אנשים סכלים, המסלסלים בתדמית חיצונית וביחסי ציבור, עשויים להגיע לשלטון לזמן קצר, כמו אבשלום, וכדברי קהלת (קהלת י5-6): "יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים, וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ". אולם, כדי להחזיק בשלטון לאורך זמן, אין די ביועצי תדמית - צריך להשקיע בחכמה.

פסוקים נוספים על תכשיטים

 דקויות

מהי לִוְיַת חֵן?

לִוְיַה מלשון ליווי - דבר הנִלְוָה לך ומְלַוֶּה אותך כשאתה לומד חכמה. למה בדיוק הכוונה?

1. באופן מוחשי, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו הִלָּה עגולה, חִנָּנִית ויפה, המקיפה את ראשו של החכם ומלווה אותו לכל מקום.  רעיון דומה נמצא בקהלת ח1: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (פירוט).

2. ההילה הזאת היא משל לאוירה הנעימה המלווה את החכם תמיד - מאור-הפנים, הנפש העדינה, האישיות הנעימה, שבזכותה הוא מוצא חֵן בעיני כל רואיו.  חכמה אמיתית מתבטאת לא רק בידע חיצוני אלא גם בהשפעה על האישיות.

3. הלִוְיַה היא גם דבר הנִלְוָה לרעיונות ולמחשבות העולים בראשך.    נושא הפסוק הוא מסורת ההורים: מסורת הוריך תתן לראשך ליווי, תוספת של חן לרעיונות החדשים שלך.  והפסוק מתקשר לפסוקים 2, 5: גם כשאתה לומד חכמות חדשות, אל תעזוב ואל תשכח את החכמה שקיבלת מהוריך - היא תהיה לך גם עטרת תפארת וגם מגן מפני טעויות.

מה זה תְּמַגְּנֶךָּ?

בלשון המקרא, מִגֵּן עניינו מסר, נתן באופן סופי ומוחלט, כאדם המביס את אויבו במלחמה או משמידו, בראשית יד20: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ", הושע יא8: "אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל? אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם?".

ומה הקשר למָגֵן? - אולי משום שהדבר הנמסר לאדם הוא מוגן ובטוח בידיו, אף אחד לא יוכל לקחת זאת ממנו.

עטרה היא כתר מלוכה. אדם יכול לזכות בכתר המלוכה גם בלי חכמה, למשל ע"י כוח או תככים פוליטיים, אבל הכתר לא יישאר בידו לאורך זמן. לעומת זאת, כשאדם עוסק בחכמה, החכמה מוסרת לו את הכתר כך שיהיה מוגן ובטוח בידיו לאורך שנים, דברים יז20: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".

סיכום הקטע (פסוקים 1-9)

אחת ההתלבטויות שתלמידי תורה מתלבטים בה היא בין מסורת לבין חידוש. יש טוענים שצריך רק להיצמד למסורת, להתעמק בדבריהם של חכמי הדורות הקודמים, ולא לחדש שום חידוש שאין לו יסוד בדבריהם; ויש טוענים להיפך, שעיקר הלימוד הוא החידוש, וכל לומד צריך להשתדל לחדש חידושים כפי יכולתו כבר בתחילת דרכו. הקטע שלנו (פסוקים 1-9) מציג את דרך האמצע:

שמעו בנים את דברי המוסר שאביכם מלמד אתכם, אבל הקשיבו גם לדעת הבינה (= הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות) שלכם;

כי את הדברים הטובים שלקחתי - למדתי מהוריי ומוריי - אני נותן ומעביר אליכם. כל דור מעביר לדור הבא את הדברים הטובים יותר שיש במסורת שקיבל מהדור הקודם, וכך המסורת הולכת ומשתבחת מדור לדור, ולכן תורתי אל תעזובו.

הכותב מתאר את ההדרכה החינוכית שקיבל מהוריו, כי בן הייתי לאבי, רק ויחיד לפני אמי, ויורני ויאמר לי, ללמוד בשני שלבים:

בשלב הראשון (פסוקים 4-6): היצמד למה שאני מלמד אותך: מבחינה עיונית - יתמוך דבריי ליבך - תן לליבך לתמוך ולחזק את הדברים שאני מלמד אותך (פירוט); ומבחינה מעשית - שמור מצוותי וחיה: נהל את חייך על-פי המצוות שאני נותן לך. גם בהמשך, כשתרחיב את כישוריך, קנה חכמה, קנה בינה - אל תשכח את הדברים (העיוניים) שאני מלמד אותך, ואל תט מאמרי פי במעשים: אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך.

בשלב השני (פסוקים 7-9): אתה כבר גדול, אתה יכול כבר לקנות חכמה ובינה באופן עצמאי: ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל קנינך, קנה בינה. בשלב זה אתה כבר לא צריך שמירה, אך עדיין כדאי לך לזכור את הדברים שלמדת מהוריך, כי הם יוסיפו חן וכבוד לדברים שלך: סלסלה ותרוממך, תכבדך כי תחבקנה; תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.

בשלב הראשון, חכמתם של הדורות הקודמים היא העיקר, והחכם מציע לתלמידים להיצמד אליה כדי שתשמור ותנצור עליהם מטעויות - אל תעזבה, ותשמרך; אהבה, ותצרך;    בשלב השני, חידושיו של התלמיד הם העיקר, וחכמתם של הדורות הקודמים היא כמו תכשיט המוסיף יופי וכבוד ללובש - תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.

 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות