באורח צדקה חיים, ודרך נתיבה אלמוות

ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים:

1. לפי רוב המפרשים: הצדקה (התנהגות בצדק והגינות) מובילה לחיים ומצילה ממוות. חיים בעולם הזה (מצודות) או חיי-נצח בעולם הרוח (רלב"ג).  וכך נאמר על הצדקה גם במשלי י2 ובמשלי יא4: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (פירוט).

2. אולם המילה אַל מציינת, בדרך-כלל, איסור, כמו משלי א8: "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (וראו אבן עזרא שם); אם כך, גם בפסוק שלנו אפשר לפרש: התנהגות בצדק היא שמירה על החיים והתרחקות ממוות. ישנם מקרים שבהם האדם יכול לבחור, האם לחיות או למות; כך למשל, חולה במצב קשה יכול לבחור, האם להיאבק על חייו, או לוותר ולהיכנע למוות. הפסוק קובע, שדרכה של הצדקה היא להישאר בחיים; דרכה של הצדקה היא: אל מוות!, אל תמות, שמור על חייך!

הקשר בין שני חצאי הפסוק

הפסוק בנוי כתקבולת משלימה:
* הצלע הראשונה היא מצוות "עשה" - לך באורח צדקה ותמצא חיים.
* הצלע השניה רומזת למצוות "לא תעשה" - לך רק דרך נתיבה של הצדקה, כל מטרה שאתה רוצה להשיג - עליך להשיג רק באמצעים של צדקה; ואז תינצל ממוות (לפירושים נוספים על הקשר בין חלקי הפסוק, ראו מלבי"ם על פסוקנו, וכן מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).