לחנך במחשבה ובהקשבה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
כג12 הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת.

 סגולות

כשאתה מייסר את בנך או תלמידך בעונשים או בהטפות-מוסר, הבא להטפת המוסר את הלב (מקום המחשבות) שלך - אל תייסר מתוך כעס ועצבים אלא מתוך מחשבה ושיקול-דעת;   ולפני שאתה מייסר אותו, הטה אזנך לאמרי הדעת שלו - אולי יש לו הסבר הגיוני למעשיו.

 מצודות

הביאה (הכנע) ליבך לשמוע אל המוסר, ואזנך הכנע לשמוע לאמרי-דעת.


 עצות

ספר משלי, בניגוד לתפיסה החינוכית המקובלת בימינו, תומך גם בענישה גופנית כחלק מתהליך חינוכי, במקרים מסויימים (ראו עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לקבל ביקורת). אולם הוא מדגיש, שהענישה חייבת לכלול גם מחשבה והקשבה:

מוסר = ייסורים, ענישה גופנית; כמו בפסוק הבא: משלי כג13: "אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת".

לב = מקום המחשבות;   הביאה למוסר לבך = כשאתה מייסר את בנך, אל תביא למוסר את כעסיך ותסכוליך, אלא את לבך ומחשבותיך; כל ענישה צריכה להיות מלווה בריכוז ובמחשבה, כדי להעניש רק במידה המתאימה על-מנת להשיג את המטרה החינוכית, לא יותר.

דעת = היכרות קרובה;   ואזנך לאמרי דעת = גם לפני וגם תוך כדי הענישה יש להקשיב לנער ולשמוע האם הוא אומר אמרי דעת, הסבר הגיוני למעשיו או דברי חרטה; יש לשמור על קשר קרוב ואוהב עם הנער גם כשמענישים אותו, כך שהענישה לא תיצור ניכור.

 דקויות

מהו המוסר ואל מי פונה הפסוק?

1.  מוסר הוא ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם המיוסר - האדם שמוכיחים אותו, שיקשיב וישים לב לדברי הביקורת שמותחים עליו (מצודות).

2. מוסר הוא ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם המייסר, ומלמד אותו לתת דוגמה אישית: "לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים, הטף תחילה מוסר לליבך!" (מטמונית למשפחות סופרים / משלי כג כמשל לבית דוד).

- אולם, מוסר נזכר גם בפסוק הבא, ושם ברור שהמשמעות היא ייסורים ושהפסוקים פונים אל האדם המייסר (משלי כג13-14): "אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל". לענ"ד, מסתבר שהמילה מופיעה באותה משמעות בשני הפסוקים הסמוכים.

3. לכן נראה לי שגם כאן מוסר הוא ייסורים, והפסוק פונה אל האדם המייסר - האב או המורה.  

לב הוא מקום המחשבות;   הביאה למוסר לבך = כשאתה מייסר את בנך, אל תביא למוסר את כעסיך ותסכוליך, אלא את לבך ומחשבותיך; כל ענישה צריכה להיות מלווה בריכוז ובמחשבה, כדי להעניש רק במידה המתאימה על-מנת להשיג את המטרה החינוכית, לא יותר.

דעת היא היכרות קרובה;   ואזנך לאמרי דעת = גם לפני וגם תוך כדי הענישה יש להקשיב לנער ולשמוע האם הוא אומר אמרי דעת, הסבר הגיוני למעשיו או דברי חרטה; יש לשמור על קשר קרוב ואוהב עם הנער גם כשמענישים אותו, כך שהענישה לא תיצור ניכור.

 פרק כג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות