ללמוד מטעויות של אחרים

קוד: ביאור:משלי כב3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כב3: "עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר], וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ"

משלי כז12: "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר, פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ"

אדם ערום (פיקח), כאשר הוא רואה דבר רע שקורה למישהו אחר, נזהר ומסתתר מפני הרעה;

אולם אנשים פתיים, למרות שהם רואים דברים רעים שקורים לאנשים אחרים, הם עוברים והולכים בעצמם באותה דרך, ונענשים בכך שהדבר הרע קורה גם להם.

עצות

כשהייתי קטן, רציתי לעשות משהו (אני לא זוכר מה), ואבי ז"ל ניסה לשכנע אותי שלא לעשות זאת. אמרתי לו ש"אני רוצה לנסות בעצמי, ואם זו טעות - אני אלמד מהטעות שלי". הוא אמר לי "אתה צריך ללמוד מטעויות של אחרים, כי לא תספיק לעשות את כל הטעויות בעצמך". אחר-כך גיליתי שזה פתגם עממי ידוע (מיוחס לעם האפגני).

הפתגם הזה נרמז גם בשני פסוקים כמעט זהים בספר משלי:

ערמה היא היכולת להטעות ולפתות, ו ערום הוא אדם שיש לו היכולת הזאת, ולכן הוא יודע להיזהר מהטעיות ומפיתויים;

ערום ראה רעה ונסתר = הערום אינו צריך לעשות את כל הטעויות של עצמו - הוא ראה רעה שבאה על אחרים, ונסתר - הסתתר והגן על עצמו מפני הרעה;

פתי הוא אדם שמתפתה ומשתכנע בקלות;

עבר = נע דרך מקום מסויים בלי לשים לב אליו;

ופתיים עברו ונענשו = הפתיים אינם לומדים עד שהם עושים את כל הטעויות בעצמם, לכן קל לפתות אותם לעשות טעויות חדשות; הם עברו ליד צרות של אחרים מבלי לשים לב אליהן, או עברו את גבולות הזהירות, ונענשו בכך שהרעה באה גם אליהם. 

אדם ערום צריך לראות גם את הרע שיש במציאות, ולא רק את הטוב (ע"פ גליה). כדברי המשורר: "אל תרכיבו משקפיים, לא ורודות ולא כהות. הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות" (נתן אלתרמן).

דקויות

ערום ראה את עצמו ברעה - ראה את עצמו בקלקלתו - ונסתר - ברח מן החטא. ופתיים לא שמו לב שהם ברעה, ולכן עברו ונענשו (ע"פ גליה).

הקבלות

המילים בפסוק, בפרט בחציו הראשון, מזכירות את פרשת גן עדן:
  • ערום - בראשית ב25-בראשית ג1: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ ; והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים" (פירוט).
  • ראה - בראשית ג6-7: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל; וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (פירוט)
  • רעה - בראשית ג5: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (פירוט)
  • ונסתר - בראשית ג8: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן", בראשית ג10: "וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" (וגם קין בפרק הבא, בראשית ד14: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (פירוט)).

לא ברור לי מה משמעותה של הקבלה זאת; רעיונות יתקבלו בברכה!

-

הרמח"ל הסיק מכאן, שיש להיזהר רק מפני רעה שרואים בעיניים: "יש יראה ראויה, ויש יראה שוטה:... השמירה... המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר: ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה... והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח): היכא דשכיח היזיקא - שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין מו): ריעותא דלא חזינן - לא מחזקינן, ו אין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה: ערום ראה רעה ונסתר, הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק (משלי כו13): אמר עצל: שחל בדרך, ארי בין הרחובות" (מסילת ישרים ט).

אמנם, נאמר ב משלי יד16: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" (פירוט): החכם, שדרגתו גבוהה מזו של הערום, אינו צריך ללמוד רק מצרות שהוא רואה; הוא ירא וסר מרע גם אם רק שמע על כך ממוריו.

וע"פ מלבי"ם, ההבדל בין הערום לחכם הוא, שהערום יודע מה כדאי לו לעשות, ולכן, כשראה רעה שעלולה להזיק לו, הוא נסתר; והחכם ירא את ה' ומתרחק מכל דבר שהוא רע בעיני ה'.

הקבלות

הפסוק זהה לפסוק המופיע במשלי כב3. מדוע יש צורך בשני פסוקים זהים? אולי המטרה היא ללמד פסוק זה בשני הקשרים שונים. נקרא כל פסוק בהקשרו, עם קטעים מפירוש רמ"ד וואלי המקשרים בין הפסוקים הסמוכים:

משלי כב3-4: "עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר], וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ;   עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (פירוט): "ערום ראה רעה... כמו מגפה בר-מינן, נסתר בביתו ולא יצא לשוק... וכן כשרואה קטטות בין איש לרעהו, הרעה מצויה שם ודאי, והוא יערים להיסתר מפניה... ולא יסמוך על הנס... שהוא דרך ענוה והכנעה, שלא לבטוח בזכותו ולהביא את עצמו לידי סכנה, ולכן הזכיר בסמוך שבחה של הענוה". ואפשר גם לפרש: הערום ראה שהגאוה היא רעה ומזיקה, ולכן הסתיר את עצמו וברח מפירסום;   אולם הפתיים חשבו שכדאי להתפרסם, ולכן כשעברו על החוק הם נענשו בחומרה והשפלה רבה, כפי שהתקשורת יודעת להעניש אנשים מפורסמים הנתפסים בקלונם.    אילו היו נוהגים במידת הענוה, היו מצליחים לשמור על עושרם, כבודם וחייהם.

משלי כז12-13: "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר, פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ;   קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (פירוט): "ערום ראה רעה - זו אישה זונה, שיוצאת מקושטת, ונופת תיטופנה שפתותיה וחלק משמן חכה, ולכן נראית טובה מבית ומחוץ. אבל האיש הערום ביראה רואה בעיני שכלו שהיא רעה, כחיה רעה ממש, שטורפת גופו וממונו ונשמתו של אדם, ונסתר מפניה שלא תדיחנו בחלק שפתיה. מה שאין כן הפתאים, שאינם מכירים את הרע הפנימי שלה... ונלכדים במראה הטוב האוחז את העיניים... ולא די שנענשים בעולם הבא, אלא שנענשים גם כן בעולם הזה, שבאים לידי עניות, ואז הזונה לוקחת את בגדם מעליהם, כדי שיהיה ערבון לאתננה, וכמה גדולה חרפתם וכלימתם, שבגדם ממושכן בעד נכריה, שאם היה ממושכן בעד נשותיהם ובניהם לזון ולפרנס אותם הכל היו מרחמין עליהם, אבל בהיותו ממושכן בעד נכריה, הכל מחרפין אותם...". ואפשר גם לפרש: הערום ראה שהערבות היא רעה ומסוכנת, ולכן הסתתר ולא רצה להיות עָרֵב בהלוואה. אולם הפתיים עברו וחתמו ערבות לאדם זר, הלווה נעלם, והנושים הענישו אותם ולקחו את בגדיהם.

תגובות