שמואל א ב

1 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על-אויבי כי שמחתי בישועתך. 2 אין-קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. 3 אל-תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות. 4 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל. 5 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד-עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה. 6 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. 7 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף-מרומם. 8 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם-נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל. 9 רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי-לא בכח יגבר-איש. 10 יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי-ארץ ויתן-עז למלכו וירם קרן משיחו.

11 וילך אלקנה הרמתה על-ביתו והנער היה משרת את-יהוה את-פני עלי הכהן. 12 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את-יהוה. 13 ומשפט הכהנים את-העם כל-איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש-השנים בידו. 14 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל-ישראל הבאים שם בשלה. 15 גם בטרם יקטרון את-החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא-יקח ממך בשר מבשל כי אם-חי. 16 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח-לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם-לא לקחתי בחזקה. 17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את-פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה. 18 ושמואל משרת את-פני יהוה נער חגור אפוד בד. 19 ומעיל קטן תעשה-לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את-אישה לזבח את-זבח הימים. 20 וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו. 21 כי-פקד יהוה את-חנה ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם-יהוה.

22 ועלי זקן מאד ושמע את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל ואת אשר-ישכבון את-הנשים הצבאות פתח אהל מועד. 23 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים מאת כל-העם אלה. 24 אל בני כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם-יהוה. 25 אם-יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא-איש מי יתפלל-לו ולא ישמעו לקול אביהם כי-חפץ יהוה להמיתם. 26 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם-יהוה וגם עם-אנשים.

27 ויבא איש-אלהים אל-עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל-בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. 28 ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי לכהן לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את-כל-אשי בני ישראל. 29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את-בניך ממני להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל לעמי. 30 לכן נאם-יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם ועתה נאם-יהוה חלילה לי כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו. 31 הנה ימים באים וגדעתי את-זרעך ואת-זרע בית אביך מהיות זקן בביתך. 32 והבטת צר מעון בכל אשר-ייטיב את-ישראל ולא-יהיה זקן בביתך כל-הימים. 33 ואיש לא-אכרית לך מעם מזבחי לכלות את-עיניך ולאדיב את-נפשך וכל-מרבית ביתך ימותו אנשים. 34 וזה-לך האות אשר יבא אל-שני בניך אל-חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם. 35 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני-משיחי כל-הימים. 36 והיה כל-הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר-לחם ואמר ספחני נא אל-אחת הכהנות לאכל פת-לחם.