הנואף מסכן את גופו, נפשו וכבודו

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו33 נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה.

 סגולות

- הנואף מוצא רק נגע (מחלה) וקלון (בוז).

(ב) החרפה שהוא גורם למשפחה שהוא פוגע בה לא תימחה, אי אפשר לתקן אותה -

 מצודות

- מן השמים ימצא נגע, כי על-ידי גילוי עריות הנגעים באים;   ומן הבריות ימצא קלון, וחרפתו לא תמחה (לא תהיה נשכחת).


 דקויות

נגע = מחלה; אולי הכוונה למחלת מין. בניגוד לגנב, הגונב כדי למלא נפשו, הנואף משחית נפשו - מסכן את עצמו במחלות.

קלון = בוז; בניגוד לגנב, שלא יבוזו לו, הנואף גורם לעצמו ביזיון.

וחרפתו לא תימחה =

1. הבזיון שיבוזו לנואף לא יישכח;

2. הבזיון שהנואף גורם לבעל הנבגד ולמשפחתו לא יוכל להימחק, כלומר הניאוף גורם נזק בלתי הפיך, בניגוד לגניבה שאותה אפשר לתקן.

3. ומשום כך, גם עוונו של הנואף לא יימחה מלפני ה', "כי בעוונות שבין אדם למקום בלבד... שייך" ישעיהו מג25: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי", "אבל בעוונות שהם גם בין אדם לחבירו... אם אין מחילה למטה אי אפשר שתהיה מחיה למעלה" (ע"פ רמ"ד ואלי).

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות