פינוק גורם לניוון

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כט    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27 
כט21 מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן.

 סגולות

אם אדם מפנק את עבדו כאשר הוא נער - אז באחריתו, כשיתבגר, יהיה העבד מנוון ועצל.

 מצודות

המפנק (מענג) את עבדו מנערותו, עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות - הנה באחרית ימיו יהיה הוא מנון (שר ושליט) על האדון, כי יִגְבָּהּ לבו ויחדל מן המלאכה, והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו.


 עצות

הפסוק נותן עצה לאדם שיש לו עבד, שלא יתן לו להתפנק כשהוא צעיר, כי זה יגרום לו להתנוון בגיל מאוחר יותר.

לפי רוב המפרשים, העבד הוא משל ליצרים: "ברא הקב"ה יצה"ר באדם, כדי שיהיה עבד לו לשרתו בכל הדברים הצריכים לגופו, שאם אין יצה"ר - אין אכילה ושתיה, אין שינה, אין תשמיש, אין משא ומתן, כי כל העניינים האלו וכיוצא בהם הם דברים השייכים אל יצה"ר... צריך האדם להתנהג עם יצרו כפי שמתנהג עם עבדו, שאינו מפנקו בתענוגים אלא מכלכלו בלבד בפרנסה מצומצמת בלי מותרות... שאם יתפוס לפנקו... מתגאה בנקל ונעשה אדון. וכך הוא ממש היצה"ר, שאם האדם מפנקו מנערותו למלאות כל משאלותיו, לבסוף נעשה אדון ושולט עליו, עד שמוציאו לתרבות רעה... ויהיה נוח לכעוס על כל צער, על כל צרה, על כל חיסרון... כי הוא רגיל להיות מפונק ואינו יכול לסבול כלום ממה שישתנה קצת מדרך ההרגל שלו(רמ"ד ואלי, וכן רלב"ג).

 הקבלות

עץ שמן ופינוקיו  / אביתר כהן

1. בכמה פסוקים בתנ"ך נזכר עץ שמן:     מלכים א ו23: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ",    ישעיהו מא19: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו",    נחמיה ח15: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" (פירוט).   מהו עץ זה?

לפי התלמוד הבבלי, עץ שמן הוא האפרסמון, וכך פירשו גם את ה"פנג" (יחזקאל, כז17).   אבל זה עץ יקר ונדיר ולא סביר.

לפי רד"ק, "ועץ שמן. הוא העץ שקורין בלע"ז פיי"ן... והשמן שיוצא ממנו היא הזפת" (רד"ק על ישעיהו מא19).    גם פרופסור פליקס מזהה את עץ שמן עם עץ אורן של היום (פינוס, pine).    לפי התלמוד הירושלמי, עצי שמן הן דדנין (פליקס: זה השם היווני של אורן).   גם בספר העתיק מעשה אלכסנדרוס נאמר "ובידו עץ שמן הנקרא דידא דלק".    ואמנם, יהודי כורדיסטן קוראים לעץ אורן בשם עץ שמן.

2. פינוקיו הוא שמו של ילד מעץ בסיפור ילדים ידוע.   פירוש השם פינוקיו באיטלקית הוא עץ אורן / אגוז אורן.

לדעתי פינוקיו נגזר מהשורש פנק (פינוס):

לפנק =  לעדן (לרכך) = לשמן (וגם, לדשן).

לאגוז האורן קוראים היום איצטרובל, ולגרעינים צנובר (בטורקית קוראים לצנובר פיסטיק).  

מנון / חגי הופר

מנון, מפרש רש"י - "שליט, וכן לפני שמש ינון שמו (תהילים עב)". וכן " נין ונכד". וזה לשון פוריות. והיפוכו שמשורש קרוב לו - מנוון (כידוע שורשים רבים נוטים להיות בעלי משמעות הפוכה באותו השורש).

עוד יכול להיות - מונה, כמו ב-"האכלתי מוניך בשרם" בישעיה, לשון הונאה.

ועוד אולי קרוב לו - לשון הימנון, דבר החוזר על עצמו, כך העבד בבטלנותו.

 דקויות

מה זה מפנק? ומה זה מנון?

1. מפנק מלשון פינוק, עדינות, רכות, שומן (ראו "הקבלות");  מנון מלשון מנוון - ניוון: "מתנונה והולך" (תלמוד בבלי, בבא קמא צא.). מנון הוא קשה, ההיפך מרך – שמן.    המפנק את עבדו בראשית דרכו - באחרית דרכו העבד יתנוון;   מי שמרכך את עבדו בהתחלה - בסוף העבד דווקא יתקשה, יהפוך לבטלן ועצלן (אביתר כהן). 

2.  מנון הוא שליט, מלשון תהלים עב17: "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין[יִנּוֹן] שְׁמוֹ": אם אדם מפנק את עבדו כשהוא צעיר, העבד ימשול בו כשיגדל (רש"י, מצודות; ע"פ רבי אבין, בראשית רבה כב ו).

3. מנון הוא מוֹנֶה ומרמה (מלשון הונאה): "מי שמפנק עבדו בל יעשה מלאכה מנער, ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז אחריתו יהיה מנון, יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד" (מלבי"ם).

4. מנון = עד: "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא... שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה 'מנון'" (בבלי סוכה נב:).

למה מנוער?

לפי רוב המפרשים, העבד הוא משל ליצרים: "ברא הקב"ה יצה"ר באדם, כדי שיהיה עבד לו לשרתו בכל הדברים הצריכים לגופו, שאם אין יצה"ר - אין אכילה ושתיה, אין שינה, אין תשמיש, אין משא ומתן, כי כל העניינים האלו וכיוצא בהם הם דברים השייכים אל יצה"ר... צריך האדם להתנהג עם יצרו כפי שמתנהג עם עבדו, שאינו מפנקו בתענוגים אלא מכלכלו בלבד בפרנסה מצומצמת בלי מותרות... שאם יתפוס לפנקו... מתגאה בנקל ונעשה אדון. וכך הוא ממש היצה"ר, שאם האדם מפנקו מנערותו למלאות כל משאלותיו, לבסוף נעשה אדון ושולט עליו, עד שמוציאו לתרבות רעה... ויהיה נוח לכעוס על כל צער, על כל צרה, על כל חיסרון... כי הוא רגיל להיות מפונק ואינו יכול לסבול כלום ממה שישתנה קצת מדרך ההרגל שלו(רמ"ד ואלי, וכן רלב"ג).

"אמר מנוער דווקא, לפי שבעת הזקנה יש לו רשות לפנקו, כי כבר נתקן ותשש כוחו... כשלמד תורה כל צרכו והכניע את היצר הרע בלהג הרבה יגיעת בשר, אז יוכל לפנק את עצמו" (רמ"ד ואלי).

 פרק כט    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות