למה השלוה לא נמשכת לאורך זמן

קוד: ביאור:משלי א32 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
א32 כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם;

 סגולות

- אתם שואלים למה אני כל-כך קשוחה איתם? למה אני לא מדברת בצורה רגועה?   - כי הרגיעה מסוכנת להם: הפתיים מתפתים לעשות מעשי שובבות קלילים במקום לקחת את החיים ברצינות, עד שבאה עליהם צרה והורגת אותם;   והכסילים שונאים לדעת את המציאות ומעדיפים להתעלם מסכנות ולחיות בשלווה מדומה, עד שאסון מאבד אותם -

 מצודות

כי מה שבחרו לשבת במשובה (בהשקט ומרגוע), מבלי טורח עול תורה, המרגוע ההיא תהרוג אותם, כי יקבלו גמול;   ושלות כסילים תאבדם (היא היא, וכפל הדבר במילים שונות).


 עצות

מדוע אנחנו לא מצליחים לחיות במדינה הזאת בשקט לאורך זמן? מדוע כל כמה שנים יש מלחמה חדשה? לפי ספר משלי, ייתכן שזה לטובתנו:

משובה = רגיעה; הרגיעה של הפתיים הורגת אותם, והשלוה של הכסילים מביאה עליהם אבדן.

אילו היינו מושלמים, היינו מנצלים כל רגע של שלוה כדי לעסוק בדברים החשובים באמת - תורה, עבודה וגמילות חסדים. אבל בכל אחד מאיתנו יש "פתי" ו"כסיל", שכאשר הם חיים בשלוה יותר מדי זמן, הם מתחילים לחפש בילויים ותענוגות, והדבר מרחיק אותנו ממטרת החיים ומביא עליהם מוות רוחני; ובמקרים קיצוניים, תחושת הריקנות מביאה אותם לאבד את עצמם לדעת.

ייתכן שזו הסיבה שהשלוה שלנו לא נמשכת יותר מדי זמן; מכיוון שה' אוהב אותנו, הוא מביא עלינו ייסורים כדי להציל אותנו מהמוות הרוחני הזה, ולהזכיר לנו מה הדברים החשובים באמת בחיים.

ואם בכל זאת זכינו ליום או יומיים של שלוה - נזכור לנצל אותם לטובה ולא לרעה...(נכתב בשנת ה'תשס"ו, בקרית חיים המופגזת).

 הקבלות

לפי תהלים קטז6: "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה'" (פירוט); אם כך, מדוע משובת פתאים תהרגם?  

1. "כי יש שני מיני פתאים: הפתאים בדרכי העולם, שאינם יודעים להישמר מן הנזיקים בין בגופם בין בממונם מפני הפתיות שלהם, על אלו נאמר: שומר פתאים ה'... והפתאים בדרכי התורה והעבודה, שמתפתים מן היצר לילך בדרך רעה ולעזוב את הטובה, אינם נשמרים ממנו ית'..." (רמ"ד ואלי).

2. כי שומר פתאים ה' מבטא את הניסיון האישי של דוד המלך. הוא היה כל-כך קרוב אל ה', שגם כאשר התנהג כפתי, ה' שמר עליו. יותר מזה, ה' גם איפשר לו לחיות במשובה, תהלים כג3: "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ".

אמנם, דוד שם לב שהשלוה גרמה לו לבטחון עצמי מופרז, תהלים ל7: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי 'בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם'" (ראו עולת ראי"ה על הפסוק).   מכאן הגיע למסקנה, שכדי להינצל מחטא יש להימנע משלוה מוגזמת, תהלים ד5: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (פירוט).    ואת המסקנה הזאת הוא לימד את שלמה בנו: כי משובת פתיים תהרגם.

ושלוות כסילים תאבדם - רעיון דומה נמצא במשלי יט10: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג" (פירוט).    וגם במשלי יט15: "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" (פירוט),   ומצד שני, ייסורים של אהבה נזכרים במשלי ג12: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (פירוט).

 דקויות

משובת פתיים תהרגם

1. המילה משובה מקבילה למילה שלוה, ומשמעה שוּבה, רגיעה ונחת, כמו בישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן". לפי זה, הפסוק הוא תוכחה לאנשים הרוצים רק חופש ומנוחה: "זוהי טעות... כי כשהנפש לא עושה ולא יוצרת ולא פועלת, הרי שהיא מתנוונת ונהיית עייפה ותשושה... ומובילה את האדם גם לעבירות" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ד' סיון ה'תשס"ט)

פירוש זה מתאים להקשר: הפסוק נמצא בקטע שמטרתו להוכיח את הפתיים על כך שאינם משקיעים בלימוד חכמה (פירוט). הקטע כולל תוכחות קשות ומאיימות, וייתכן שבפסוק שלנו החכמה מסבירה מדוע היא נוקטת בלשון כה קשה: "כי משובת פתיים תהרגם..." = הסיבה שאמרתי דברים קשים היא, שכאשר פתיים נמצאים בשלוה ונחת, הדבר עלול להביא למותם, ולכן חשוב לזעזע אותם ולהוציא אותם מהשאננות.

2. המילה משובה נזכרה בתנ"ך גם במשמעות של מעשה שובבות וחטא, כגון ירמיהו ג22: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם", ירמיהו יד7: "כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ". לפי זה, המשמעות של "משובת פתים תהרגם" היא "ההתנהגות השובבה של הפתיים תגרום למותם".

הפסוק הבא מדבר על שלווה בנימה חיובית, משלי א33: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (פירוט). לפי זה, מסתבר שמטרת הפסוקים היא להציג את הניגוד בין שני סוגים של שלווה:

  • מצד אחד, המשובה של הפתיים, שמתפתים לעסוק במעשי שובבות ושטות במקום ללמוד; והשלווה של הכסילים, השונאים לדעת את המציאות ומעדיפים להתעלם מעובדות שאינן נוחות להם. זו שלווה מדומה, שתתנפץ על סלעי המציאות ותביא אבדן.
  • ומצד שני, הביטחון של החכמים, השומעים בקול החכמה, לומדים ומתבוננים במציאות ומתכוננים לכל צרה, ולכן יכולים להיות רגועים ושאננים מפחד רעה.

ושלוות כסילים תאבדם

גם כאן אפשר לפרש לפי שני הפירושים לצלע הראשונה:

1.  החיים השלוים של הכסילים יגרמו להם לאבד את דרכם;

2. או: הרצון של הכסילים לחיות בשלוה, ולא לטרוח בלימוד תורה וקיום מצוות, יגרום לאבדנם (ע"פ מצודות).

 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות