אחרי התוכחה בא פיוס

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג12 כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה.

 סגולות

כי ה' מוכיח (מותח ביקורת) דווקא את מי שהוא הכי אוהב, כדי לעזור לו לשפר את דרכיו;   ואחרי התוכחה הוא מְרַצֶּה אותו (מפייס אותו ומיטיב לו), כמו שעושה אב לאחר שהוא מוכיח את בנו.

 מצודות

כי את אשר יאהב ה' יוכיח - לגלות אזנו ליישר דרכו;   כמו האב, אשר יכוון בהכאה לרצות (לפייס) את בנו להיטיב דרכו, ולא לנקום נקם.


 הקבלות

מדוע ה' מוכיח דווקא את מי שהוא אוהב? השאלה מתחזקת לפי הפירוש שהתוכחה היא ייסורים (ראו מלבי"ם, ביאור המילות): בדרך-כלל ייסורים הם עונש המגיע למי שכועסים עליו, אם כך מדוע ה' מייסר את מי שהוא אוהב? התשובה נמצאת בהקבלות.

1. כשבני ישראל הלכו במדבר, ה' ייסר אותם כאב את בן, דברים ח3-5: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם... וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".  הייסורים לא נועדו להעניש אלא להודיע - ללמד את בני-ישראל שאפשר לחיות גם בלי המאכלים הרגילים שבני אדם אוכלים. אם ה' רוצה שמישהו יחיה, הוא יכול לספק לו אוכל מהשמים.   ולמה צריך ייסורים? - כי כדי להפנים את המסר צריך קודם לרעוב ללחם, להרגיש את הצורך בלחם ואת החשיבות שלו לחיים, ורק אחר-כך לקבל אוכל מהשמים ולהרגיש איך הוא מחייה אותנו (פירוש דומה פירש הנצי"ב ב"העמק דבר").

לפי זה, מטרת הייסורים היא לעזור לאדם ללמוד דברים חדשים. כדי ללמוד חכמה צריך, לפעמים, לעבור חוויות מסויימות. יש דברים שאדם לא יכול ללמוד באופן עיוני; הוא חייב להתנסות בחוויות מסויימות כדי להבין. לפעמים החוויות האלה אינן נעימות ואף כרוכות בייסורים, אבל הן גורמות לאדם לחשוב מחשבות חדשות ולהגיע למסקנות חדשות, שבמצב רגיל לא היו עולות בדעתו.

2. ה' הוכיח את איוב בייסורים, איוב ה17-18: "הִנֵּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּו אֱלוֹהַּ, וּמוּסָר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס. כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ; יִמְחַץ, וְיָדָו תִּרְפֶּינָה" (ההקבלות לפסוק הקודם ולפסוק הבא).   גם איוב סבל מייסורים למרות שלא חטא, אולם בזכות הייסורים, חשבו הוא ורעיו על נושאים מעניינים רבים, וכתבו ספר שלם של דברי חכמה.

מעבר לכך: לפי הרמב"ם, רק בזכות הייסורים נעשה איוב חכם! בכל רשימת השבחים של איוב בתחילת הספר - "תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" - לא נאמר שהוא חכם; ואכן לפני הייסורים, הוא לא היה חכם - הוא חשב, שהטוב העיקרי בחיים הוא הטוב החומרי - הרכוש, המשפחה והבריאות - ולפיכך התלונן כאשר כל אלה נלקחו ממנו. "אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירו לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו" (מורה נבוכים ג כג).

לאחר שאיוב הבין את המסר, התקיים בו גם חציו השני של פסוקנו - וכאב את בן ירצה, ה' ריצה ופייס אותו, איוב מב10: "וַה' שָׁב אֶת שָׁבית[שְׁבוּת] אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ, וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה" (פירוט).

3. גם משורר תהלים כתב, תהלים צד12: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" - אשרי הגבר שה' מייסר אותו, אם בזכות הייסורים הוא זוכה ללמוד הוראות חדשות; כי אחרי שילמד, ה' ירצה אותו, יביא לו ימים של שקט ושביעות רצון, תהלים צד13: "לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת".

משמעות זו מתאימה לפסוקים הבאים, המלמדים, שהנכס החשוב ביותר שיכול להיות לאדם הוא החכמה, משלי ג13-14: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ" (פירוט).

איוב אמר: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ";   דוד אמר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר";   ושלמה אמר: "אַשְׁרֵי אָדָם".

4. נאמר לדוד על שלמה בנו, שמואל ב ז14: "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, אֲשֶׁר בְּהעוֹתוֹ - וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם". אם כך, ייתכן שהפסוקים שלנו, וכן הפסוקים הבאים המדברים בשבח החכמה (פסוקים 13-18), הם דברי דוד אל שלמה בנו: בתחילה הוא אמר לו לקבל באהבה את הייסורים שה' יביא עליו, שהם כייסורי אב לבנו, ואחר-כך אמר לו שהחכמה חשובה יותר מכל דבר אחר בעולם; ואכן שלמה הבין את המסר, וכשה' הציע לו לבקש משאלה, שלמה ביקש רק דבר אחד - חכמה.

 דקויות

בהמשך לפסוק הקודם שדיבר על מוסר ה' - מלשון ייסורים וצער, הפסוק שלנו אומר שה' מוכיח את האדם - מלשון תוכחה וביקורת, אולם התוכחה הזאת נובעת דווקא דווקא מתוך אהבה.   ומה משמעות חציו השני של הפסוק "וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה"?

1. יִרְצֶה - מלשון רָצוּי ואהוב;    בן ירצה הוא הבן הרצוי והאהוב ביותר על אביו, ודווקא אותו האב מוכיח ביותר כדי שישתפר ויתקדם; כך גם ה' מוכיח דווקא את האנשים האהובים עליו ביותר כדי שישתפרו ויתקדמו (רבנו יונה פירוש ראשון, וכן רלב"ג, מלבי"ם, מצודות, הגר"א ודעת-מקרא).

- אולם לפי זה, האות ו מיותרת, והיה ראוי לכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח, כאב את בן ירצה".

2. יִרְצֶה - מלשון רִצּוּי ופיוס (מצודת ציון).   האות ו מציינת את השלב שאחרי התוכחה: אחרי שה' מייסר את האדם, הוא מְרֻצֶּה ממנו ומְרַצֶּה אותו, מטיב לו ומפייס אותו, כמו שאב מטיב לבנו אחרי שהבן מקבל את תוכחתו (ר' יונה פירוש שני, וכן רש"י).  

3. ועל-דרך הדרש, יִרְצֶה - מלשון רָצוֹן ובֵן - מלשון בניה; מטרת התוכחה היא לבנות באדם כוח רצון (ע"פ גליה). ככל שהבניה פנימית יותר היא כואבת יותר: לבנות בית זה קשה, לבנות גוף זה קשה יותר (חִשבו על כאבי-שרירים שמרגישים אחרי התעמלות מאומצת...) ולבנות רצון זה עוד יותר קשה ודורש אימונים נפשיים, תוכחות וייסורים, עד שמתעורר באדם הרצון להיבנות בדרך ה'.

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות