תוכחה למנאצי תוכחה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
א29 תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ;

 סגולות

- האסון יבוא על הכסילים תחת כי (כעונש על כך ש-)  פיתחו רגשות של שנאה ללימודי דעת ה', ולא פיתחו רגשות של יראת כבוד כלפי ה';    וגם כי הם שנאו לדעת את העובדות, התעלמו מתמרורי-האזהרה ולא בחרו להיות יראים וזהירים ולחשוש מסכנות;

 מצודות

תחת (בעבור אשר) שנאו דעת.


 עצות

לפעמים האדם מרגיש שהוא לא יכול ללמוד. כמה שהוא מנסה ומשתדל להתעמק, החכמה פשוט לא נכנסת לראש שלו. לפי ספר משלי, "אין לא יכול - יש לא רוצה", וגם כשאדם מרגיש שהוא לא יכול, הדבר למעשה נובע מבחירה שהוא עצמו עשה בעבר. כך מסבירה החכמה לכסילים, מדוע לא יצליחו למצוא אותה גם אם יתאמצו:

תחת כי- = ביטוי המסביר שכר או עונש. במקרה זה הביטוי מסביר את העונש שנזכר בפסוק הקודם - אז יקראוני ולא אענה, ישחרוני ולא ימצאוני. הפסוק הזה והפסוק הבא מתארים ארבעה גורמים לכך שהכסילים לא מצליחים ללמוד - כולם קשורים לעולם הרגש:

א. שנאו דעת - לפעמים אדם מעדיף לא לדעת, כי לאדם שיודע הרבה יש תדמית חברתית שלילית (למשל "חנון", "יורם", "מרובע" וכו' - הכינוי משתנה לפי המקום והתקופה). הוא שונא דעת ומעדיף לאמץ תדמית חברתית שנחשבת יותר חיובית ו"קולית" בסביבתו.

לפעמים אדם מפתח שנאה כלפי הדעת בגלל חוויה שלילית שעבר. לדוגמה, תלמיד התבקש לעמוד ליד הלוח ולפתור תרגיל, הוא טעה והכיתה לעגה לו; בעקבות ההשפלה הוא מחליט שהוא שונא את הנושא ולא מוכן עוד להשקיע בו.

לפעמים אדם מעדיף לא לדעת דברים, מתוך מחשבה שאי-הידיעה תפטור אותו מאחריות. לדוגמה, אדם רואה מפגע בטיחותי, ובמקום למלא את חובתו ולדווח עליו, הוא שונא לדעת, מתעלם ועושה את עצמו כאינו יודע.

הכתוב מזהיר, שהניסיון לא לדעת בסופו של דבר יתנקם בו - "אז יקראונני ולא אענה... תחת כי שנאו דעת".

ב. יראת ה' לא בחרו - יש אנשים שמנערים מעצמם כל מגבלה מוסרית, אנשים ש"אין להם אלהים". הם שמים את עצמם במרכז, ולכן הם אטומים ואינם מקבלים כל חכמה מהסביבה.

יראת ה' מציינת גם את מידת הזהירות; יראת ה' לא בחרו = החליטו במודע שלא לחשוש ולא להיזהר.

הכתוב מדגיש שהדבר תלוי בבחירתו החופשית של האדם: "ישחרונני ולא ימצאונני... תחת כי... יראת ה' לא בחרו".

הכסיל בפסוק זה בוחר ברגש השנאה ולא בוחר ברגש היראה, ולשתי הבחירות הללו יש תוצאה דומה. "יש פה תוכחה קשה לכל אחד מאיתנו: עד כמה אנחנו מוכנים רוצים, בוחרים ושואפים לחוש את הלימוד שלנו ולקבל עלינו עול מלכות שמים, או בקיצור, לערב גם את הנפש שלנו" (אורי יעקב בירן, דעת ויראת השם).

 דקויות

ניתן לפרש את הפסוק בעולם המעשה ובעולם הרגש.

1. בעולם המעשה: הפסוק מזהיר מפני שתי סיבות העלולות לגרום לאדם להיכשל במעשיו.   שונא דעת הוא אדם שאינו רוצה לדעת עובדה מסויימת, כי הוא חושש שהידיעה תדרוש ממנו לפעול, וחושב שאי-הידיעה תפטור אותו מאחריות ("בת יענה").  לא בוחר יראת ה' הוא אדם שאין לו מידת הזהירות - גם כשהוא יודע, הוא לא ירא, הוא אומר "לי זה לא יקרה" וממשיך במעשיו הרעים עד שהוא נופל.

2. בעולם הרגש: הקשר בין האדם לה' ולחכמתו אמור להיות מבוסס על שני רגשות: אהבה ויראה. הכסילים זנחו את שני הרגשות הללו. במקום אהבה הם פיתחו רגשות של שנאה כלפי דעת ה';  במקום יראה הם בחרו להתעלם, לא יראו את ה' ולא ראו את נוכחותו במציאות. פירוש זה מתאים לפסוק הבא, שגם הוא עוסק בעולם הרגש -

 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות