החכמה מנסה להחזיר נושרים לבית הספר

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
א23 תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי, הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי, אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם!

 סגולות

- אומרת החכמה: "עזבו את הפיתויים ותשובו אל לימודי החכמה!  אני אלמד אתכם הוכחות הגיוניות, אביע (אתן לכם כמעיין נובע) רוח יצירה וחדשנות, ואודיע לכם דברי-חכמה בתחומים המעניינים אתכם."

 מצודות

תשובו לשמוע תוכחתי.    הלא אביעה (אדבר) לכם רוח פי (הלא אני מזהיר לכם בכל עת),   אודיעה דברי אתכם (כפל הדבר במילים שונות).


 עצות

פסוקים 22-23 מתארים מאבק פנימי המתחולל בנפש האדם.   הוא נמשך לפיתויים (הנאות חומריות), לצון (בידור ריקני) וכסילות (אטימות ובטלה);   אבל הוא יודע שאם ישמע לקול החכמה, יזכה להישגים גדולים: המתמטיקאי ימצא הוכחות למשפטים; הסופר יקבל רוח השראה לכתיבה, והתלמיד-החכם יזכה לחידושים בדברי-תורה.

מי ינצח במאבק? האם האדם יימשך לפיתויים ריקים או יתמקד בחכמה וביצירה? את התשובה לכך יצטרך כל קורא לקבוע בעצמו...

 דקויות

החכמה מבטיחה לקוראים שלוש הבטחות - תוכחה, הבעת רוח, והודעת דברים. ניתן להסבירן לפי שני הפירושים לפסוק 20:

1. הדוברת בקטע היא המורָה היוצאת לשליחות חינוכית. היא קוראת לנערי רחוב שיחזרו ללימודים, ומבטיחה להם שתפעל לשיפור איכות ההוראה ותלמד באופן משמעותי ומעניין יותר:
- תוכחה היא ויכוח ובירור הגיוני, ולא כללים שרירותיים;
- הבעה (מהשורש נבע) היא כמעיין נובע, מתחדש מדי יום;
- דעת היא היכרות קרובה, תשומת לב ויחס אישי.
וכל אלה בגוף ראשון - תוכחתי, רוחי, דברי - כדי להדגיש את האחריות והמוערבות האישית של המורה בחינוך.

2. הדוברת בקטע היא החכמה המופשטת. היא קוראת אל שלושת היצרים שבלב האדם - פתיות ליצנות וכסילות - ומתארת שלוש תרופות ליצרים האלה (ע"פ הגאון מווילנה):
- כנגד הפיתויים - תשובו לתוכחתי: כשאתם מרגישים פיתוי לעשות דבר רע, חִזְרוּ ללמוד את התוכחות (= ההוכחות ההגיוניות) המסבירות מדוע זה רע: "רפואתם - לשבר תאוותם ויצרם בדברי תוכחה ומוסר".
- כנגד הליצנות - הנה אביעה לכם רוחי (אביעה = מהשורש נבע): כשמתעוררות בכם מחשבות של לעג והבל, לכו ללמוד ותראו איך מעיין נובע של רוח חכמה נכנס ללבכם: "ואז תהיה לכם, על-ידי רוח הקודש, הנאה גדולה כמעיין הנובע... והנאת רוח הקודש גדולה מרוח הטומאה, מפני שזו היא הנאה אמיתית".
- כנגד הכסילות, שנאת הדעת - אודיעה דברי אתכם: בתנ"ך, הפועל ידע מציין קשר קרוב ואישי המביא לאהבה. כשאתם מרגישים שנאה וקושי בלימוד, למדו דברי תורה הקרובים ללבכם, "ותראו מתיקותה ותאהבו אותה" (הגאון מווילנה).

פסוקים 22-23 מתארים מאבק פנימי המתחולל בנפש האדם.   הוא נמשך לפיתויים (הנאות חומריות), לצון (בידור ריקני) וכסילות (אטימות ובטלה);   אבל הוא יודע שאם ישמע לקול החכמה, יזכה להישגים גדולים: המתמטיקאי ימצא הוכחות למשפטים; הסופר יקבל רוח השראה לכתיבה, והתלמיד-החכם יזכה לחידושים בדברי-תורה.   מי ינצח במאבק? האם האדם יימשך לפיתויים ריקים או יתמקד בחכמה וביצירה? את התשובה לכך יצטרך כל קורא לקבוע בעצמו...

 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות