לקחת כדי לתת

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
א4 לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה;

 סגולות

- אחרי שלמדתם בעצמכם, השתדלו גם ללמד אחרים: לתת עצות לפתיים כך שיקבלו עורמה (זהירות מהטעיות), ולעזור לכל נער לדעת איך להיזהר ממזימה.

 מצודות

הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים ערמה (התחכמות) להסיר הפתיות מלבם;    ולנער, למי שהוא רך בשנים, אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה, הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומזימה (מחשבה) - מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה.


 עצות

בספר משלי ישנן עצות ברמות שונות:

  • יש עצות פשוטות, שנועדו לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה - לתת כללי-זהירות לאנשים שמתפתים בקלות; או לתת  לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה - לתת חכמת-חיים לאנשים חסרי-נסיון; 
  • ויש עצות מתוחכמות יותר, שנועדו לעזור לחכמים ללמוד -  יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח; ולעזור לנבונים להבין עוד יותר -  וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.

השילוב של עצות שונות בספר אחד הוא בעייתי: מצד אחד, חכמים ונבונים שיקראו את הספר עלולים להשתעמם מהעצות הפשוטות שנועדו לפתאים ולנערים; ומצד שני, פתאים ונערים שיקראו את הספר עלולים להבין בצורה שגויה את העצות המתוחכמות יותר שנועדו לחכמים ולנבונים!   שלמה הרי יכל לחלק את עצותיו לספרים נפרדים - ספר אחד לפתאים ונערים, וספר אחר לחכמים ונבונים. מדוע לא עשה כן?

לענ"ד התשובה היא במילים לקחת ולתת: בפסוק 3 נאמר שצריך לקחת, ובפסוק 4 נאמר שצריך לתת. נראה, שמי שצריך לתת בפסוק 4 הוא מי שלקח בפסוק 3.    מטרת הספר היא, שהקורא ייקח מן הספר מוסר השכל, ואז יילך וייתן אותו לפתאים. זאת משום שיש אנשים, שבכלל לא מודעים לכך שהם פתיים, ולא עולה על דעתם לבקש עצות מאחרים או לקרוא עצות בספרים, והם גם לא יקראו את ספר משלי. אסור להפקיר את האנשים הללו! זוהי חובתם של החכמים והנבונים, הקוראים בספר ולוקחים ממנו עצות, לקרוא גם את העצות הפשוטות המיועדות לפתאים, ואז ללכת וללמד אותם - "לקחת מוסר השכל... - לתת לפתאים ערמה..."!

לדוגמה: אתם, כאנשים פיקחים, בוודאי יודעים כיצד להיזהר מנוכלים, ולא מתפתים לתת לזרים גישה לחשבון הבנק שלכם; אולם, כשאתם הולכים ברחוב, אתם עשויים לראות אנשים חשודים שמחתימים עוברי-אורח על הוראת-קבע לחיוב חשבון; לפי ספר משלי, זוהי חובתכם להזהיר אותם, וכך לתת לפתיים ערמה - להסביר להם את הסכנות, כדי שגם הם יידעו לא להתפתות.

גם בבתי הספר, יש להשאיר גם תלמידים פחות מוכשרים, "פתאים", ולא להקים בתי ספר לחכמים בלבד: "קשה עלי כאשר שמעתי על אודות חסרון כח לסבול עול הציבור, הגורם ליחידים לעזוב את הישיבה... אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר, וזה כל פרי של הישיבה לתת לפתאים ערמה ולתועים בינה, ואין מקום להאשים את השובבים, כי הלא "עיר פרא אדם יולד", ועלינו להשתדל בזה בכל מחיר, ופעמים ימין דוחה ושמאל מקרבת, ופעמים לקרב בשתי ידים..." (אגרות חזון איש – א, פא); בתנאי, כמובן, שהם בעלי אישיות הגונה, ואינם פוגעים באחרים.

 הקבלות

כשאדם וחוה היו בגן-עדן, ה' לא רצה לתת להם דעת טוב ורע,  בראשית ב17: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (פירוט). הוא רצה שיחיו בעולם שכולו עדינות וטוּב, ולא ייחשפו כלל למציאות של רע.   אולם הנחש, שהיה בראשית ג1: "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים" (פירוט), פיתה אותם לדעת.   מאותו יום והלאה, כבר אי אפשר לחנך נערים בעולם שיש בו רק טוב; חייבים כבר מגיל צעיר ללמד אותם על הרע, לתת להם תמרורי-אזהרה מפני ערמה, דעת ומזימה.

 דקויות

מה התועלת בלימוד ערמה ומזימה?

המושגים ערמה ומזימה נזכרים בתנ"ך כמה פעמים במשמעות שלילית:

  • ערמה היא היכולת להטעות ולפתות, כמו הנחש שפיתה את חוה בבראשית ג1: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", הגבעונים שהטעו את בני ישראל ביהושע ט4: "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים...", והרוצח בשמות כא14: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה - מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
  • מזימה היא תוכנית לעשות רע לזולת, כמו בתהלים כא12: "כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה, חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ" ובמשלי כד8: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ" (פירוט).

מפתיע מאד, אם כך, שספר משלי מציב את הערמה והמזימה כאחת המטרות שלו!

נראה שמטרת הספר היא, ללמד את הנערים איך להיזהר מהערמות וממזימות.   כדי להתמודד עם האויב, צריך להכיר את הנשק שלו. 

  • כדי שיוכלו להיזהר מפיתויים והטעיות, הם צריכים להכיר את דרכי הפיתוי וההערמה, ולכן צריך "לתת לפתיים ערמה";
  • וכדי שיוכלו להיזהר מתוכניות שנועדו לפגוע בהם, הם צריכים להכיר את דרכי המזימה, ולכן צריך לתת "לנער דעת ומזימה".

כך גם במשלי ב11: "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" - העובדה שהנער מכיר מזימות תשמור עליו, כי היא תאפשר לו להתגונן.  ובמשלי ח4-5: "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא, וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם: הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב" (פירוט).

מה המשמעות המעשית?

לפסוק שלנו ישנן משמעויות מעשיות בתחומים רבים.

1. חינוך ילדים: יש להסביר לילדים לא רק על הדברים הטובים שיש בעולם, אלא גם על הדברים הרעים. להסביר להם שיש בעולם אנשים ערמומיים המנסים להטעות אותם, ואנשים רעים הזוממים לפגוע בהם. לתת להם תמרורי-אזהרה שיעזרו להם להבחין בין טוב לרע.

2. חינוך ציבורי: יש להשאיר בבתי-הספר גם תלמידים פחות מוכשרים, ולא להקים בתי ספר לחכמים בלבד: "קשה עלי כאשר שמעתי על אודות חסרון כח לסבול עול הציבור, הגורם ליחידים לעזוב את הישיבה... אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר, וזה כל פרי של הישיבה לתת לפתאים ערמה ולתועים בינה, ואין מקום להאשים את השובבים, כי הלא "עיר פרא אדם יולד", ועלינו להשתדל בזה בכל מחיר, ופעמים ימין דוחה ושמאל מקרבת, ופעמים לקרב בשתי ידים..." (אגרות חזון איש – א, פא); בתנאי, כמובן, שהם בעלי אישיות הגונה, ואינם פוגעים באחרים.

3. שיווק: יש ללמד את הילדים על תחבולות שיווקיות שמפעילים סוכני-מכירות כדי למכור להם מוצרים שהם לא באמת צריכים. לדוגמה, כשאתם אומרים לסוכן המכירות "אנחנו לא רוצים לקנות את המוצר כי הוא יקר מדי", והסוכן שואל "אם אני אעשה לכם הנחה של 20% - תקנו?", אתם נמצאים תחת לחץ פסיכולוגי להגיד "כן", כי הרגע אמרתם שאתם לא רוצים לקנות בגלל המחיר הגבוה. אחרי שאמרתם "כן", אתם עלולים לגלות שאתם בעצם בכלל לא צריכים את המוצר, אבל זה כבר מאוחר מדי, אמרתם "כן" ולא נעים לכם להתחרט...  כשמכירים את התחבולות הללו, קל יותר להתנגד ולהגיד "לא תודה".

4. בידור: יש תועלת במופעים של קוסמים המסבירים לקהל את סוד הקסם - איך הם עשו את זה.  קוסמים אלה מקיימים את הפסוק "לתת לפתיים ערמה": הם מלמדים את הצופים (שחלקם לפחות פתיים) את אחת מדרכי ההטעיה, ובכך עושים אותם יותר "ערומים" וזהירים מפני הטעיות בכלל.

מה הסכנה בלימוד ערמה ומזימה?

אדם רע עלול להשתמש בערמה ובמזימה כדי לרמות אחרים.   לכן, ספר משלי ממליץ לגרש מבית-הספר אנשים רעים העלולים להשתמש לרעה בידע שקיבלו:   משלי כב10: "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן" (פירוט),   משלי כג9: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" (פירוט).

לימוד הערמה והמזימה נועד רק לטובת התלמידים התמימים, פתיים ונערים. אנשים שאין בהם רוע אלא רק חוסר-ידע שעלול לגרום להם להתפתות.

אבל מה עושים כשצריך ללמד בציבור, שבו יש גם אנשים תמימים וגם אנשים רעים? האם ללמד ערמה ומזימה כדי שהאנשים התמימים יידעו להיזהר, או להימנע מכך כדי שלא לתת רעיונות לאנשים הרעים? רבן יוחנן בן זכאי התלבט בשאלה זו:

"תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר; לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח; ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר;

על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר:

  • אם אומר - שמא ילמדו הרמאין;
  • ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין 'אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו'!"

רבן יוחנן בן זכאי התלבט, האם ללמד טכניקות מסויימות של מרמה במדידת תבואה. מה היתה ההכרעה שלו בשאלה זו? "איבעיא להו: אמרה או לא אמרה?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה (הושע יד): כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (תלמוד בבלי, בבא בתרא פט:).

רבן יוחנן בן זכאי הסתמך על פסוק מספר הושע, והחליט שגם במצב זה יש ללמד "ערמה ומזימה".

 פרק א    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות