כשהחכמה נכנסת ללב, הלימוד נעים לנפש

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   סיכום 
ב10 כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ, וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם.

 סגולות

- כי (כאשר) תבוא החכמה ותשכון בליבך, תתעורר הדעת ותנעים את נפשך -

 מצודות

כאשר תבא החכמה בלבך, והדעת תהיה נעימה (מתוקה וערבה) לנפשך להתאוות לה בחשק נפלא.


 עצות

כאשר האדם שוקד על הלימוד ומכשיר את עצמו להיות בקיא בחכמה מסויימת, הוא זוכה שהלימוד יהיה לא רק מועיל אלא גם נעים:

כי תבוא - תחילה זה לא מובן מאליו שהחכמה באה לאדם, אלא הוא צריך לעמול עליה. המילה כי מסמלת את התנאי, שגם כאשר החכמה באה עליך במקום ובזמן מסוים, אין להסתפק בכך שתביא אותה רק לרובד השכלי, אלא יש להביא אותה אל תוך ללב:

כי תבוא חכמה בלבך - ה' מזכה את האדם להבין את הידיעה השכלית בחוש, עד שהוא חש את טעם וערבות החכמה בליבו ממש. כשהדעת יורדת ללב, ישנו הרגש של טעם ללימוד, המכניס ללב שמחה ורצון ללמוד עוד. ה' מחבב על האדם את הלימוד בלבבו ממש. הלימוד מחיה את האדם כמו שהלב מחיה את הגוף ומוסיף לו טעם ותענוג מהלימוד.

דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים; אחרי שטעם את טעם הלימוד בלב, האדם מכיר את החכמה מקרוב, כאילו הייתה קרובה אליו ממש ויכול היה להבין מדעת עצמו דברים שקודם לכן היו נשגבים משכלו.

לנפשך - הנפש מתעוררת להשגה נוספת על הלימוד הקודם ומבקשת ללכת מחיל לחיל. כמו אדם הנופש בעולם והרחבת האופקים מרחיבה את דעתו והרגשתו, כך האדם במעיין האין סופי של החכמה רוצה לשגות בה עוד ולהרוות מים לצמאונו הרוחני.

ינעם - טעם הערבות והנעימות מהלימוד נותן לאדם מניע לרצות עוד ולהשלים עוד חלקים בלימוד, כמו בניין שנבנה בהדרגה רבדים מרבדים עד אין סוף ברוך הוא. הרצון לחבוק את החכמה האלוקית הוא אין סופי, וה' הוא הנותן את הטעם להוריד את כל החכמה הזאת לקרקע ולאפשר לאדם להקיש ממנה לתובנות גבוהות יותר. (ע"פ גליה)

 הקבלות

1. כבר בתורה נצטוינו להביא את הדעת אל הלב,  דברים ד39: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד". לא מספיק לדעת שה' הוא האלהים - צריך גם להשיב את הידע הזה אל תוך הלב כך שיהפוך לחלק מהאישיות שלנו.

2. המילה ינעם נזכרת גם במשלי ט17: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (פירוט). שם המשמעות שלילית, כי שם ההשגה היא בגניבה ולא בעמל ויגיעה.   למה הדבר דומה - להעתקה במבחן: התלמיד אומנם מוציא ציון טוב ומרגיש כביכול מתיקות מההישג, אבל הוא לא השיג אותו מדעתו, ולכן בסתר ישנה הרגשה של סתירה פנימית.   על פניו התלמיד מקבל שבחים על ההשגים שכביכול השיג, אבל מתחת לפני השטח המים גועשים. הם היו אמורים לתת לו טעם של מתיקות, אבל בפועל הלחם = התוצאה שכביכול השיג, סותר את הנעימות שהיה אמור להרגיש מהתוצאות החיוביות של המבחן (ע"פ גליה).

ראו מאמרים נוספים על:

חכם לב = הלומד ומפנים

נפש = הצד החומרי של החיים

טוב - נעים - הרבה

משלי טז24: "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" (פירוט)

 דקויות

הפסוק מתאר תהליך של חיבור - החכמה באה ונכנסת אל ליבו של האדם, הדעת באה ומתחברת לנפשו. התהליך הזה נעים מאד לאדם: זה לא רק לימוד יבש וטכני של דברי חכמה חיצוניים, אלא חיבור והעשרה של הנפש.  

איך זוכים לחיבור הזה של הדעת אל הנפש? - התשובה נמצאת במילה כי, המחברת את הפסוק לפסוקים הקודמים בפרק.

הפרק קורא לאדם "תטה לבך לתבונה!", ומביא שני נימוקים מדוע כדאי להטות לב לתבונה: נימוק אחד בפסוקים 3-9 (ראו שם), והנימוק השני מתחיל בפסוק שלנו: כדאי להשקיע בתבונה כי היא מאפשרת לחכמה לבוא אל תוך הלב ולהנעים לנפש.    החכמה היא הלימוד שאדם לומד מאחרים; התבונה היא המסקנות והחידושים שאדם מוסיף מעצמו.   כשאדם מתבונן בדברים שלמד ומסיק מסקנות חדשות, החכמה כבר לא חיצונית לו - החכמה באה אל תוך ליבו ומנעימה לנפשו.   וכך דרשו חז"ל על תהלים א2: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" - בהתחלה התורה נקראת תורת ה', אבל לאחר שעסק בה וחידש בה חידושים היא נקראת תורתו, כי התחברה אל נפשו.

ב. מה החשיבות של התחושה הנעימה בלימוד?  - הנעימות מעוררת את הרצון ללמוד עוד ולהוסיף חכמה.   כשאדם לומד את החכמה רק באזניו, רק שומע ומשנן, הנפש משתעממת ומחפשת סיפוקים במקומות אחרים; אך כאשר אדם מביא את החכמה אל ליבו , שהוא מקום המחשבות, המקום שבו נמצאת התבונה - הדבר נותן נעימות ומתיקות לנפש, והדבר עוזר לו להתגבר על פיתויים גשמיים - כפי שמוסבר בפסוקים הבאים.

כדאי לך להטות את ליבך לתבונה, כי בעזרת התבונה תבוא החכמה שלמדת ותתיישב היטב בלבך, והתהליך של לימוד וידיעת דברים חדשים יהיה נעים לנפשך.

/ כי (כאשר) יבואו חכמה ודעת אל תוך ליבך, הדבר יהיה נעים לנפשך, ולא תתפתה לחפש הנאות גשמיות -

- כי (כאשר) תבוא החכמה אל תוך ליבך, והדעת תתחבר אל נפשך, הדבר יהיה נעים לנפשך -

 פרק ב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות