החכמה נוהגת בצדקה ובמשפט

החכמה הולכת בתוך נתיבות משפט

1. ע"פ הפשט, הפסוק מביע רעיון שהובע כבר בפסוקים קודמים בפרק - הדרך החכמה ביותר היא דרך הצדק והמשפט. ניתן לפרש שכל פסוק מתייחס לקהל-יעד אחר - מורים ותלמידים (פסוק 8), מלכים ומחוקקים (פסוק 15), שרים ושופטים (פסוק 16), סוחרים ובעלי הון (פסוק 18).

2. חכמי המדרש פירשו את הפסוק באופן מילולי - החכמה הולכת בתווך (באמצע), משני צדדיה של התורה יש משפטי צדק: "מה כתיב למעלה מן הפרשה: ושפטו את העם בכל עת (שמות יח כב). ואמר כאן: ואלה המשפטים (שמות כא א), והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת, חזן מכאן וחזן מכאן והיא באמצע. כך התורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ) באורח צדקה אהלך. התורה אומרת: באיזה נתיב אני מהלכת? - אהלך בדרכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט - התורה באמצע, ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה - שנאמר שם שם לו חוק ומשפט. ודינין מאחריה - שנאמר ואלה המשפטים" (שמות רבה ל ג).

3. ויש שדרשו את הפסוק על המגמה הכללית של החכמה, הדרך שבה היא הולכת: "כי כל מגמתה לבסוף להשלים תיקון הכללי של העולם, שנקרא משפט" (רמ"ד ואלי).