הסכנות שבדיבור

קוד: ביאור:משלי י18 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י18 מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל.

 סגולות

המכסה את שנאתו לזולת בשפתי שקר (משקר ואומר שהוא אוהב אותו),    וכן המגלה את שנאתו לזולת ומוציא את דיבתו ברבים,   כל אחד מהם הוא כסיל -

 מצודות

המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה - גורם עוד עבירה, לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב;   ומי שאינו מכסה השנאה, ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים (מספרים) בו - הלא לכסיל יחשב, כי הכל יאמרו 'כל הפוסל במומו פוסל'.


 עצות

אנחנו משוחחים עם חברים, והשיחה מתגלגלת לדיון באדם שאנחנו לא-כל-כך אוהבים. מה נעשה? ספר משלי מנתח את האפשרויות:

מכסה שנאה שפתי שקר = אם אנחנו מסתירים את השנאה שבליבנו, ומדברים כאילו שאנחנו לא שונאים אותו כלל - אז אנחנו חוטאים בדברי שקר, צביעות וחנופה; מצד שני -

מוציא דיבה הוא כסיל = אם אנחנו מגלים את השנאה שבליבנו ומוציאים דיבה על אותו אדם - אז אנחנו נוהגים ככסילים (= שונאי חכמה): הוצאת דיבה גם פוגעת בזולת וגם פוגעת בנו וגורמת לאנשים להתרחק מאיתנו.

איך להתמודד עם המצב?

1. דרך אחת נרמזת בפסוק הבא:    ברוב דברים לא יחדל פשע = כל דבר שנגיד על אדם שאנחנו שונאים ייחדש לפשע של צביעות או של דיבה, ולכן הפתרון הוא -

וחושך שפתיו משכיל = לחסוך במילים, לשתוק ולא לדבר; רק אז אנחנו משכילים = מצליחים במעשינו - מצליחים להינצל מפשעים ולשמור על קשרינו החברתיים.

הרעיון נכון לא רק לגבי אדם שאנחנו שונאים באופן אישי, אלא גם לגבי איש ציבור שנחשד בפשעים. גם במצב זה, כל דבר שנגיד עליו עלול להיות פשע - להגיד דברים טובים על אנשים רעים זה פשע של חנופה, ולהגיד דברים רעים על אנשים טובים זה פשע של לשון הרע. מעבר לכך, הדיבור על חשדות שעדיין לא הוכחו אינו מועיל ואינו מונע פשע. משתי הסיבות הללו, עדיף שלא לדבר כלל על אנשים שנחשדים בעבירות, אלא לחכות שבית המשפט יכריע בדינם.

2. דרך שניה נזכרת בתורה, ויקרא יט17: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (פירוט).

מצד אחד, אסור לשמור ולכסות את השנאה בלב; ומצד שני, אסור להוציא דיבה על האדם ששונאים, כי זה חטא; אלא יש להוכיח אותו באופן אישי, בשיחה פרטית (ע"פ ר' יונה גירונדי).

תוכחה בארבע עיניים היא דרך האמצע בין שני הקצוות - הכיסוי המלא והגילוי המלא.

 דקויות

מה הקשר בין מכסה שנאה לבין מוציא דיבה?

1. אלה שני קצוות - שתיקה מוחלטת (מכסה שנאה) ודיבור מוגזם (מוציא דיבה). מטרת הפסוק היא לגנות את שני הקצוות: אסור לשמור ולכסות את השנאה בלב, אך אסור להוציא דיבה על האדם ששונאים. במשתמע, הפסוק מכוון אותנו לדרך האמצע: להוכיח את הזולת באופן אישי, בשיחה פרטית: "והנה, הראוי על השונא, להודיע מחשבת השנאה, ולא מחשבת הדיבה" (ר' יונה גירונדי). לפי זה הפסוק דומה לפסוקים נוספים המתארים את שביל הזהב בין קצוות.

2. אלה שני שלבים בתהליך נפשי שעובר על אדם אחד - הוא מדחיק את השנאה שבליבו ומכסה אותה בשפתי שקר וחנופה, הלב שלו מתמלא ברעל נפשי ובסופו של דבר הוא מוציא אותו החוצה בצורת דיבה.   המשמעות המעשית היא שיש לשמור על נקיות נפשית, לפרוק את רגשות השנאה בצורה מבוקרת כדי להגיע לפיוס (ע"פ גליה).  

רמז לפירוש זה נמצא בתורת הסוד: "מילת דיבה... עולה י"א, לרמוז אל י"א דרגין דמסאבותא, שמוציא דיבה מוציאם ממקומם ובאים לשרות עליו" (רמ"ד ואלי). 11 הדרגות הטמאות רומזות ל-11 סוגי רגשות שליליים המצטברים בלב ומכסים אותו בקליפות, עד שהם מתפרצים ויוצאים החוצה בצורת דִּבָּה.

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות