אל תשכח שאתה מלך

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק לא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
לא3 אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ, וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין!

 סגולות

אל תתן לנשים בהרמון לשלוט בחילך (צבאך)! אל תתן למחות מלכין (בנות-מלכים מדושנות) להשפיע על דרכיך (מהלכיך המדיניים)!

/ אל תתן את חילך (כוחך ורכושך) לנשיה (שיכחה) - אל תלך בדרכים שיגרמו למחות (למחוק ולהשכיח מליבך) את חובותיך כמלך -

 מצודות

אל תתיש חילך (כוחך) ברוב תשמיש עם הנשים   (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאילו נותן מכוחו להנקבה);    ואל תתן דרכיך למחות (למחוק ולהשחית) דרכי המלכים, רוצה לומר: אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השיווי והנכון.


 הקבלות

1. הפסוק שלנו מדבר, לפי רוב הפירושים, על תאוות איש ואשה; הפסוקים הבאים - פסוקים 4-7 - מדברים על תאוות יין. שתי התאוות הללו נזכרו יחד גם בהושע ד11: "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב", וגם בתורה פרשת סוטה (במדבר ה) סמוכה לפרשת נזיר (במדבר ו).

2. הפסוקים שלנו מזכירים את המצב בחצרו של אחשורוש מלך פרס הנזכר במגילת אסתר, ומלכים נוספים בעולם העתיק: המלך לוקח לו אלפי נשים, היושבות בהרמון ועוסקות בתככים פוליטיים, בעוד המלך עצמו שקוע במשתאות-יין. אמו של למואל טוענת שמדובר במצב מסוכן העלול להביא למחיית הממלכה.

3. בהמשך הפרק נזכרה אישה המהווה ניגוד לנשים שנזכרו כאן, משלי לא10: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ": היא לא דורשת מבעלה שייתן לה חיל (רכוש), אלא יוצרת חיל ורכוש בחריצותה ובכישרונה; והיא האישה הראויה למלך, משלי לא23: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (פירוט).

4. התורה מצווה על המלך, דברים יז17: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד". אמו של למואל אומרת: במקום לקחת נשים רבות שיכלו את כוחך, קח לך אשת-חיל אחת שתחזק אותך ושתוכל לבטוח בה.

5. הפסוק שלנו מזהיר את המלך, שלא להשתמש בשררה שלו על-מנת לממש את תאוותיו לנשים.   חכמי המדרש הרחיבו את הרעיון ופירשו, שגם השררה עצמה עלול להיחשב למעשה של ניאוף, כאשר נכנסים אליה מתוך אינטרס אישי: "נואף אשה חסר לב - כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה, אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה(פסיקתא פרשה כב, י הדברות תנינותא).

6. חז"ל דרשו, שהמלך למואל, הנזכר בתחילת הפרק, הוא שלמה, ואמו היא בת-שבע, וכל הקטע מתאר את התוכחה שהוכיחה אותו לאחר שנשא לאישה את בת פרעה, ולאחר שבילה איתה כל הלילה, לא הצליח לקום בבוקר למילוי חובותיו כמלך.

ראו גם במאמר "הערב, המועיל ומה שביניהם" / מרכז ישיבות בני עקיבא.

 דקויות

נשים ונשיה

מה הקשר בין הנשים בחצי הראשון של הפסוק, לבין חציו השני ודרכיך למחות מלכים?

א. לפי רוב המפרשים, החלק הראשון הוא פרט והחלק השני הוא כלל: בפרט - אל תרבה נשים, ובאופן כללי - אל תתנהג בדרכים  (= הרגלים ומנהגים) שיגרמו "למחות מלכין", כלומר:

1. להרוס את המלכות, "לדבר שהוא מוחה את המלכים ומוחק אותם מספר יחוסיהם, שעבור דברים אלה אין ראויים למלכות" (מלבי"ם, וכן מצודות).

2. לעורר מחאה בקרב המלכים, "שלא יהיו דרכיו מקולקלים עד שמלכי אומות העולם יוכלו להוכיחן ולבזותן" (רמ"ד ואלי).

3. למחוק את החכמה, "למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי" (רלב"ג);   מלכין =עצות חכמות, כמו נחמיה ה7: "וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי" (פירוט), דניאל ד24: "מִלְכִּי יִשְׁפַּר עליך[עֲלָךְ](אברהם אבן עזרא, שפת יתר).

ב. אולם, רוב הפסוקים בספר משלי בנויים משני חלקים מקבילים, ולפי זה אפשר לפרש גם כאן:

4. שני חלקי הפסוק עוסקים בנשים: "למחות - לשון שמן, היינו, ליקח יפת תואר מאד ובעלת בשר... למחות מלכין - הוא בנות מלכים המפוטמות, יפות מראה ובריאות בשר" (הגאון מווילנה). כן, פעם נשים שמנות נחשבו יפות... הם לא ידעו שהשמנת-יתר גורמת למחלות לב. בכל אופן, לפי פירוש זה שני חלקי הפסוק מזהירים את המלך, שלא ייתן לנשים בהרמון שלו לנהל את הממלכה.

גם המילה דרכיך רומזת לאותו עניין, כמו במשלי ל19-20: "וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה, כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ..." (פירוט) (דעת מקרא כאן), וכמו בבראשית ו12: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ" (רש"י שם).

5. ולענ"ד, מתוך ההקשר נראה שהפסוק כלל אינו עוסק ביחסי איש ואשה. המילה נשים היא מהשורש נשה שמשמעותו שכח, כמו בראשית מא51: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי". לפי זה, אל תתן לנשים חילך = אל תשכח מדוע קיבלת חיל (כוח ורכוש); ודרכיך למחות מלכין - אל תמחה מזכרונך את חובותיך המלכותיות.   ראיה לפירוש זה, שגם הפסוקים הבאים מדברים על שכחה, משלי לא4-5: "אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים או[אֵי] שֵׁכָר! פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי!".   האֵם, הזוכרת את בנה עוד כשהיה רק נֵדֶר במחשבתה, מזכירה לבנה לזכור את מעמדו ואת חובותיו.

אל תתן לנשים חילך

לפי רוב המפרשים, הכוונה לנשים ממש. מהו החיל שאסור למלך לתת לנשים?

1. חיל הוא צבא או רכוש.     אל תתן לנשים חילך = אל תתן לנשים שלך לשלוט בצבא וברכוש המלכותי.    התוכחה נאמרה כנראה בימיו הראשונים של למואל על כיסא המלוכה. הוא היה צעיר ואהב נשים, ואמו חששה שהוא ישתמש ברכוש ובעוצמה המלכותית שזכה בהם כדי להשיג נשים, וכך יאבד את השליטה והממלכה תיהרס.

2. חיל הוא כוח גופני, ולפי זה "אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים; כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאלּוֹ נותן מכוחו להנקבה" (מצודת דוד, וכן רש"י, הגאון מווילנה). המלך צריך להיות חזק ולא לבזבז את כוחו על תאוות הגוף: "וכן לא יהיה שטוף בנשים:  אפילו לא הייתה לו אלא אחת - לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים, שנאמר אל תתן לנשים חילך" (רמב"ם, הלכות מלכים ג ו).

ויש אומרים שעצה זו טובה לכל אדם, לא רק למלכים: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בלה וכוחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, אל תיתן לנשים חילך... כל השטוף בבעילה - זקנה קופצת עליו וכוחו תשש... ושער ראשו נושר... ושער זקנו רבה... אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חולאים, והאלף, מרוב התשמיש. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה, ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר..." (רמב"ם, הלכות דעות ד יט).

 פרק לא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות