עושר - ברכה או קללה

קוד: ביאור:משלי י22 בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י22 בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

 סגולות

הברכה שה' מברך את האדם, רק היא תקבע כמה יהיה עשיר; ושום עצב (עצבנות ורוגז) לא יוסיף לעושרו.

/ הברכה שהאדם מברך את ה' על הצלחתו, היא תאפשר לו להיות עשיר ולא להוסיף לעושרו עצב (עבודת אלילים).

 מצודות

הברכה שנותן ה' היא מעשׁרת את האדם, ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון, כי יהיה די לו בהברכה הבאה.


 עצות

1. העושר עלול לתת לאדם תחושה של עוצמה, ולגרום לו להעריץ את עצמו ואת מעשי ידיו. מי שבכל-זאת רוצה להיות עשיר ולא להתקלקל, צריך להקפיד לברך את ה' על כל הישג:

ברכת ה' = ברכה שהאדם מברך את ה';    עֶצֶב = עבודת אלילים, פולחן למעשה הידיים;   כשהאדם מברך את ה' על כל התקדמות במצבו החומרי, הוא יכול להתעשר בלי לקבל את התוספת הלא-רצויה של עצב ואלילות. הוא שומר תמיד על קשר עם ה' ומזכיר לעצמו תמיד שהעושר בא מה', וכך לא מעריץ את מעשי ידיו ולא הופך את עצמו לאליל.

2. ויש מפרשים, שהפסוק כולו בא להסביר מהו העושר האמיתי, בדומה לדברי חז"ל "איזהו עשיר - השמח בחלקו":

  • ברכת ה' היא תעשיר - העשיר האמיתי היא מי שיש לו קשר טוב עם ה' וזוכה לברכתו;
  • ולא יוסיף עצב עמה - מי ששרוי בעצב וצער, אינו עשיר; הדבר אינו מוסיף לעשרו (ע"פ אלחנן יהודה, שיעורשת מוצ"ש פרשת ויגש ה'תשס"ו).

---

הפסקה הרביעית במשלי פרק י (ראו מבנה הפרק) כוללת אחד-עשר פסוקים:

22. בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר; וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

23. כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל, עֲשׂוֹת זִמָּה; וְחָכְמָה, לְאִישׁ תְּבוּנָה.
24. מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ; וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן.
25. כַּעֲבוֹר סוּפָה, וְאֵין רָשָׁע; וְצַדִּיק, יְסוֹד עוֹלָם.
26. כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו.

   27. יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים; וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה.
   28. תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה; וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
   29. מָעוֹז לַתֹּם, דֶּרֶךְ ה';
וּמְחִתָּה, לְפֹעֲלֵי אָוֶן.

30. צַדִּיק, לְעוֹלָם בַּל-יִמּוֹט; וּרְשָׁעִים, לֹא יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ.
31. פִּי
- צַדִּיק , יָנוּב חָכְמָה; וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת, תִּכָּרֵת.
32. שִׂפְתֵי
צַדִּיק , יֵדְעוּן רָצוֹן; וּפִי רְשָׁעִים , תַּהְפֻּכוֹת.

כמה רמזים מקשרים בין הפסוקים בפיסקה (ראה זה חדש - המבנה הצורני של משלי י-כד - החלוקה לתת-פסקאות כאן מעט שונה): 

  • פסוקים 22, 27 מדברים על ה' ועל הוספה (ברכת ה' תוסיף עושר, יראת ה' תוסיף ימים).
  • גם פסוקים 27, 29 מדברים על ה'.
  • פסוקים 23, 31 מדברים על חכמה.
  • פסוקים 25, 30 מדברים על כך שהצדיק קיים לעולם, בניגוד לרשע.
  • פסוקים 31, 32 מזכירים דברי תהפוכות.
  • כל שאר הפסוקים (פרט לפסוק 26) מדברים על צדיקים ורשעים.
ייתכן שהנושא המשותף לכל הפסקה הוא התמודדותם של צדיקים ורשעים עם תהפוכות החיים:
  • פסוק 22: הצדיק מברך את ה' ומודה לו על כל הישג וכל הצלחה, וכך ניצל מעבודת אלילים (פירוט).
  • פסוק 23: הכסיל התרגל לעשות מעשים רעים, ולכן זה בא לו באופן אוטומטי כמו הצחוק; בעוד שאיש תבונה התרגל לעשות מעשי חכמה (פירוט).
  • פסוק 24: ה' מעניש את הרשע בעונש שהוא הכי פוחד מפניו, ונותן לצדיק את השכר שהוא הכי מתאוה לקבל (פירוט).
  • פסוק 25: הרשע אינו יציב, כשבאה סופה לעולם הוא נופל, וכשהסופה עוברת מגלים שהוא איננו; אבל הצדיק הוא יציב, יש לו שורשים חזקים, והוא נשאר במקומו לעולם גם כשיש סערות (פירוט).
  • פסוק 26: ייתכן שהשליחות כאן היא משל לשליחותה של הנשמה, שנשלחה לעולם כדי לעשות צדק; והרשע, כמו העצל, אינו ממלא את שליחותו (פירוט).
  • פסוק 27: יראת ה' מוסיפה לצדיק שנות חיים, וחוסר יראת ה' מקצר את חייהם של הרשעים (פירוט).
  • פסוק 28: הצדיקים שמחים גם כשהם צריכים לחכות הרבה, אבל הרשעים מאבדים את תקוותם במהירות (פירוט).
  • פסוק 29: הצדיקים הולכים בדרכו של ה', שמגן על התמימים ושובר את הרשעים (פירוט).
  • פסוק 30: הצדיק מצליח להתקיים לעולם, ולא להתמוטט גם כשיש קשיים; אבל הרשע מתמוטט ועוזב את הארץ.
  • פסוק 31: פיו של הצדיק דומה לעץ פרי המניב דברי חכמה, ופיו של הרשע הוא הפכפך ולכן ראוי לכרות אותו כעץ סרק (פירוט).
  • פסוק 32: הצדיק אינו מתבלבל גם כשחוקרים אותו, כי שפתיו דוברות תמיד את האמת; אך פיו של הרשע הוא הפכפך ולכן קל לזהות את שקריו (פירוט).

דרש ורמז / מטמונית למשפחות סופרים

א. משל לחיי האבות - "ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה"

  • פסוקים 22-27: לוט התקלל ב"סופת סדום", אברהם התברך בגרר;
  • פסוקים 28-32: זרעו של לוט "נהפך" לרעה על זרעו של אברהם יצחק ויעקב.

ב. משל לחיי בית דוד - דואג היה ה"חייב" שבאמצעותו התגלגלה ה"חובה" שנגזרה על כהני בית עלי בנוב

  • פסוקים 22-25: בית אלעזר הוסר, ובית איתמר התכהן תחתיו וגם הוא הוסר. בית אלעזר-צדוק חזר והתכהן לעולם.
  • פסוקים 26-27: אחימעץ ויהונתן בני הכהנים היו שליחים זריזים אל דוד; דואג ואחיתופל היו רשעים כלפי דוד.
  • פסוקים 28-32: הכהונה הגדולה לעולם מזרע צדוק, כמו שהמלוכה לעולם מזרע דוד ושלמה.

 הקבלות

1. מקובל לפרש: ברכת ה' = ברכה שה' מברך את האדם, עצב = עבודה ויגיעה: "ברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם, ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון, כי יהיה די לו בהברכה הבאה" (מצודת דוד). כמו יצחק אבינו, שהתעשר בזכות ברכת ה', בראשית כו12: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (ע"פ מבוא דעת מקרא).

- אולם, על-פי פסוקים אחרים, כדי להתעשר צריך להיות חרוץ, למשל משלי י4: "יד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (פירוט). גם יצחק לא הסתפק בברכת ה', אלא גם עבד, זרע וחפר בארות. אם כך, מי שרוצה להתעשר, צריך לא רק לסמוך רק על ברכת ה', אלא גם לעבוד ולהתייגע, בניגוד לחצי השני של הפסוק "ולא יוסיף עצב עמה"!

2. יש שפירשו עצב = צער וייסורים: "אם קניין נכסיו הוא מברכת ה' - היא מעשרת אותו, וגם נותנת לו נחת רוח בעושרו, שלא יקבל עצב עמה. אבל העשירות שאינה מצד ברכת ה', שבאה לו על-ידי שעבר על רצון ה', נותנים לו ביחד עם עושרו גם עצב, שכל מה שיגדל עושרו - יתווסף גם העיצבון עמו, כגון מחלות ר"ל, או צער בנים, או שבאים עליו לסטים ובוזזין אותו, עד שאינו מקבל שום נחת רוח מעושרו" (החפץ חיים, קונטרס נפוצות ישראל פרק ג, ודומה לזה: נדחי ישראל חתימה, שם עולם א ו, רמ"ד ואלי).

- אולם, לפי דברי החכם במשלִי ל8-9: "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי: רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי 'מִי ה'?' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי, וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי"; העושר אינו דבר רצוי, ועלול להרחיק את האדם מה'. אם כך, מדוע נאמר ברכת ה' היא תעשיר - מדוע ה' מברך את האדם בדבר שאינו רצוי? (ראו תשובות שונות לשאלה זו). 

3. אפשר לפרש: עצב = עצבנות ורוגז. הפסוק פונה לאנשים המתעצבנים על כך שהפסידו כסף, ואומר להם: אין טעם להתעצבן, העצבים לא יוסיפו לכם שום דבר, רק ברכת ה' היא תעשיר אתכם (ודומה לזה פירש ר' יונה גירונדי).

4. אפשר לפרש את הפסוק בעזרת הקבלה לדברים ח7-19: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְהָיָה, אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם - הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן...":

משה מזהיר את בני-ישראל, שהם עומדים להגיע אל ארץ טובה ולהיות עשירים, והם עלולים לשכוח את ה' ולחשוב שהעושר בא להם בכוחם בלבד, להשתחוות לאלילים מעשי ידיהם, ולאבד מהארץ; לכן הוא ממליץ להם, לברך את ה' על הארץ הטובה שנתן להם (זה המקור למצווה לברך ברכת המזון). הברכה הזאת תזכיר להם את ה', וכך לא יגיעו לעבודת אלילים.

הפסוק שלנו בספר משלי מקביל מבחינה לשונית ועניינית לקטע מספר דברים, וייתכן שיש לפרש אותו בהתאם להקבלה זו:

  • הברכה שנזכרה בחצי הראשון של הפסוק - ברכת ה' - אינה ברכה שה' מברך את האדם שיהיה עשיר, אלא ברכה שהאדם מברך את ה' על כך שנתן לו עושר, כמו בספר דברים;
  • והעצב שנזכר בחצי השני - ולא יוסיף עצב - אינו מילה נרדפת לצער, אלא מילה נרדפת לאלילים מעשה ידי אדם, כמו האלילים שנזכרו בספר דברים (עצב במשמעות של עבודת אלילים נזכר בשמואל א לא9: "לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם", שמואל ב ה21: "וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו", ישעיהו מו1: "כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ; הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה", ועוד).

הפסוק אינו בא ללמד איך להתעשר - הוא בא ללמד איך להתמודד עם העושר. הפסוק מלמד, שאדם שמתעשר צריך לברך את ה', כדי שלא ישכח את ה' ולא יהפוך לעובד אלילים: הברכה שאדם מברך את ה' על כל דבר שה' נותן לו, תעזור לו להיות עשיר באופן שלא יוסיף לעושרו עבודה של עצב = אליל; ובפרט, שלא יהפוך את עצמו ואת רכושו לאליל.

גם הנביא ישעיהו קישר בין עושר לבין עבודת אלילים, ישעיהו ב7-8: "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו".

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות