שליח עצל נדבק לשולחיו כמו חומץ ועשן

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י26 כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם - כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו.

 סגולות

כמו חומץ, שנועד לעורר את התיאבון אך בכמות מוגזמת הוא פוגע בשיניים;   וכמו עשן, שנוצר כשמדליקים אש לתאורה אך בכמות  מוגזמת הוא פוגע בעיניים;   כן השליח העצל, כשמשתדלים יותר מדי לשלוח אותו למשימה שאינו רוצה לבצע, גורם נזק לשולחיו.

/ כמו חומץ הנדבק לשיניים, ומשאיר טעם חמוץ גם כששוטפים את הפה;   וכמו עשן של מדורה, הנדבק לעיניים גם כשמנסים לסלק אותו;   כן השליח העצל נדבק לשולחיו ואינו רוצה לצאת למשימה.

 מצודות

כמו שהחומץ מזיק לשיניים, והעשן מזיק לעיניים - כן מזיק העצל למשלחו, כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר.


 עצות

ביקשתם ממישהו לעשות לכם טובה, והוא אמר "אין לי זמן", "אין לי כוח" וכו'...; הפעלתם עליו לחץ עד שהוא 'נשבר' והסכים למלא את בקשתכם.

מרוצים? - לפי הפסוק שלנו, אין לכם סיבה לשמוח: העצל יהיה עבורכם כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים. כמה פירושים:

1. החומץ נועד לעורר את התיאבון (ראו רות ב14: "וַיֹּאמֶר לָהּ בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל: גֹּשִׁי הֲלֹם, וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ..."; ראו גם תלמוד בבלי, שבת קיא. - מדברי רש"י נראה שהיה מקובל לטבול לחם בחומץ לפני האכילה). אך כשאוכלים יותר מדי חומץ זה מקהה את השיניים (ראו בתלמוד שם), ואז אי אפשר לאכול - למרות שיש תיאבון.     העשן נוצר כשמדליקים אש כדי להאיר את הבית. אך כשהבעירה לא מספיק טובה ויש יותר מדי עשן - הוא מכהה את העיניים ואז אי אפשר לראות - למרות שיש אור.     כן גם העצל - שולחים אותו לבצע משימה, אך עד שהוא מבצע אותה כבר עובר זמנה ושולחיו אינם יכולים ליהנות מהתוצאות: "כי מעצלותו להקשיב לקול דברי השולח ולצפון אותם בלבבו, או לכוון את דברי מי ששלחוהו, או מעצלותו ואיחורו בדרך - לא תינצל שליחותו מן הקלקול" (ע"פ ר' יונה גירונדי, מלבי"ם, רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

2. החומץ נדבק לשיניים - גם כשמנסים לירוק אותו נשאר טעם חמוץ ומעצבן;    העשן נדבק לעיניים - גם כשמנסים לסלק אותו בידיים זה לא עוזר (כפי שיודע כל מי שישב אי-פעם ליד מדורה);     כך העצל נדבק לשולחיו - גם כשהם מנסים לשלוח אותו לעשות משהו, הוא לא הולך, אלא אומר "אין לי כוח, אני רוצה להישאר כאן..." (אראל, מדורת נח"ת, ל"ג בעומר ה'תשנ"ט).

והמסר המעשי הוא - תיזהרו כשאתם שולחים מישהו לבצע בשבילכם משימה; אם אתם רואים שהוא מנסה "להידבק" למקום ולהתחמק מהמשימה בתירוצים שונים, עדיף שתעזבו אותו; גם אם בסוף תצליחו לגרום לו לקחת על עצמו את המשימה, הוא יעשה אותה בעצלות ויגרום לכם יותר נזק מתועלת.

3. משל ונמשל -

הפסוק נמצא בקטע שבו רוב הפסוקים מדברים על רשעים, צדיקים ויראי ה'. לפי זה פירשו שהפסוק הוא משל לעבודת ה' - כל אדם הוא שליח של ה' בעולם, וצריך לקיים את מצוות ה' בזריזות ולא להתעצל, כדי שלא יהיה "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים" (ר' יונה גירונדי, רמ"ד ואלי פירוש שני). ראו קיום מצוות כשליחות.

 הקבלות

רוב הפסוקים בספר משלי בנויים משתי צלעות, אך יש גם פסוקים רבים המורכבים משלוש צלעות - שני משלים ונמשל אחד - כמו הפסוק שלנו. ראו משלי כה20.

 דקויות

חומץ ועשן - מה הנמשל?

1. החומץ נועד לעורר את התיאבון (ראו רות ב14: "וַיֹּאמֶר לָהּ בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל: גֹּשִׁי הֲלֹם, וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ..."; ראו גם תלמוד בבלי, שבת קיא. - מדברי רש"י נראה שהיה מקובל לטבול לחם בחומץ לפני האכילה). אך כשאוכלים יותר מדי חומץ זה מקהה את השיניים (ראו בתלמוד שם), ואז אי אפשר לאכול - למרות שיש תיאבון.     העשן נוצר כשמדליקים אש כדי להאיר את הבית. אך כשהבעירה לא מספיק טובה ויש יותר מדי עשן - הוא מכהה את העיניים ואז אי אפשר לראות - למרות שיש אור.     כן גם העצל - שולחים אותו לבצע משימה, אך עד שהוא מבצע אותה כבר עובר זמנה ושולחיו אינם יכולים ליהנות מהתוצאות: "כי מעצלותו להקשיב לקול דברי השולח ולצפון אותם בלבבו, או לכוון את דברי מי ששלחוהו, או מעצלותו ואיחורו בדרך - לא תינצל שליחותו מן הקלקול" (ע"פ ר' יונה גירונדי, מלבי"ם, רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

2. החומץ נדבק לשיניים - גם כשמנסים לירוק אותו נשאר טעם חמוץ ומעצבן;    העשן נדבק לעיניים - גם כשמנסים לסלק אותו בידיים זה לא עוזר (כפי שיודע כל מי שישב אי-פעם ליד מדורה);     כך העצל נדבק לשולחיו - גם כשהם מנסים לשלוח אותו לעשות משהו, הוא לא הולך, אלא אומר "אין לי כוח, אני רוצה להישאר כאן..." (אראל, מדורת נח"ת, ל"ג בעומר ה'תשנ"ט).

והמסר המעשי הוא - תיזהרו כשאתם שולחים מישהו לבצע בשבילכם משימה; אם אתם רואים שהוא מנסה "להידבק" למקום ולהתחמק מהמשימה בתירוצים שונים, עדיף שתעזבו אותו; גם אם בסוף תצליחו לגרום לו לקחת על עצמו את המשימה, הוא יעשה אותה בעצלות ויגרום לכם יותר נזק מתועלת.

3. משל ונמשל -

הפסוק נמצא בקטע שבו רוב הפסוקים מדברים על רשעים, צדיקים ויראי ה'. לפי זה פירשו שהפסוק הוא משל לעבודת ה' - כל אדם הוא שליח של ה' בעולם, וצריך לקיים את מצוות ה' בזריזות ולא להתעצל, כדי שלא יהיה "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים" (ר' יונה גירונדי, רמ"ד ואלי פירוש שני). ראו: קיום מצוות כשליחות.

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות