הכסיל מתעורר רק כשהוא סופג ביזיון

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג35 כָּבוֹד - חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים - מֵרִים קָלוֹן.

 סגולות

החכמים ראויים לקבל כבוד, זה מגיע להם כמו שלכל אזרח מגיעה נחלה קבועה;   אולם הכסילים ראויים לקבל קלון (בושה), כי רק הקלון מרים אותם ומעורר אותם לשפר את מעשיהם.

 מצודות

החכמים נוחלים לעצמם הכבוד, והכסילים - כל אחד מרים (מפריש) הקלון (הביזיון) לחלקו.


 הקבלות

כסילים מרים קלון בין ה' לאדם

ירמיהו הנביא הדגיש את חשיבות הבושה, ירמיהו ו15: "הֹבִישׁוּ, כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ! גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ; לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ, אָמַר ה'" (פירוט).   בני ישראל אינם מתביישים במעשיהם, ולכן יפלו וייכשלו;   מכאן, שאילו היו מתביישים במעשיהם, לא היו נופלים ונכשלים - הקלון היה מרים אותם מהחטא.

כל אחד נכשל לפעמים בעבירות, אולם כל עוד הוא מתבייש במעשיו - יש לו תקווה; ברגע שהוא מתחיל להתגאות במעשיו הרעים, ולפרסם אותם ברחוב בהפגנתיות - ה' כבר אינו סולח לו.

כסילים מרים קלון בין מורים לתלמידים

בהלכה ישנן הנחיות ברורות איך להתייחס לסוגים שונים של תלמידים: "הרב שלימד ולא הבינו התלמידים - לא יכעוס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה... במה דברים אמורים? בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא קצרה; אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם, וכענין זה אמרו חכמים 'זרוק מרה בתלמידים'" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ד ד-ה; ראו מקורות רבים נוספים במאמר "זרוק מרה בתלמידים" מאת פרופ' נריה גוטל, התפרסם ב"תחומין" כו).

לא כל תלמיד חלש הוא כסיל! אם התלמיד מנסה להבין אבל לא מצליח - יש להתייחס אליו בכבוד ובנחת, ועליו אמרו חז"ל: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך" (רבי אלעזר בן שמוע, אבות ד יב), "כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן. כך אמרו חכמים: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם, שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא. (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה יב).    כסיל הוא רק תלמיד השונא ומזלזל בלימוד, משלי א22: "וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת" (פירוט), בטוח שהוא יודע הכל טוב יותר מכולם, משלי כח26: "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל" (פירוט).

עד לפני דור או שניים, היה מקובל גם להכות תלמידים סוררים במקל, אך ספר משלי קובע ששיטה זו אינה יעילה כלפי כסילים, משלי יז10: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (פירוט). הבעיה של כסילים אינה בגוף אלא בנפש, המלאה בבטחון עצמי מופרז, והדרך לטפל בבעיה זו היא על-ידי פגיעה בבטחון העצמי המופרז - על-ידי קלון.

כסילים מרים קלון בין האדם לעצמו

גם האדם עצמו צריך לפעמים לפגוע בכבוד של עצמו כדי לעורר את נפשו: "הבינונים... לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב: שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה... וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש... לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס, ככתוב (תהלים נא יט): "לב נשבר... רוח נשברה..." (ר' שניאור זלמן מלאדי, תניא חלק א כט).   האדם מחנך את עצמו כפי שמורה מחנך את תלמידו, "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך".

קלון הוא כמו תרופה - הוא מרפא מחלות מסויימות, אולם יש לקחת אותו בזהירות ובמידה המתאימה.

נחלה לעומת תרומה

1. רוב בני-ישראל קיבלו נחלה באדמת ישראל, אולם הלויים והכהנים  קיבלו "נחלה" מיוחדת - הם קיבלו מעשרות ותרומות, במדבר יח26: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם - וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" - מעשר ללויים ותרומה לכהנים.  ובאחרית הימים הם יקבלו תרומה מיוחדת בקרקע סביבות בית המקדש, יחזקאל מח10: "וּלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וְהָיָה מִקְדַּשׁ ה' בְּתוֹכוֹ".

בפועל הרים יש אירוניה דקה.   הכסילים רוצים להיות מיוחדים - כל כסיל חושב שהוא יחיד במינו ושיש לו זכות להרים תרומה כמו כהן (לכן "מרים" בלשון יחיד); אולם רדיפת-הכבוד שלו "מרימה" עבורו רק קלון וביזיון; תחושת החשיבות העצמית שלהם מעוררת גיחוך וסלידה.   לעומת זאת, החכמים יושבים בתוך עמם, הם אינם מנסים להרים את עצמם מעל הזולת, ולכן הם מקבלים נחלה של כבוד כמו שמגיע לכל אזרח בישראל.

2. נחלה אי אפשר למכור לאחרים, ויקרא כה23: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (פירוט). מרים - מלשון תרומה; גם תרומה אי אפשר למכור לאחרים, שמות כט28: "וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לה'", "אסור לעשות סחורה בתרומות אף ע"פ שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן" (רמב"ם תרומות יב כא).    כך גם כבוד החכמים וקלון הכסילים: הם אישיים ואינם ניתנים להעברה, משלי ט12: "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (פירוט).

 דקויות

הפסוק מציג ניגוד בין חכמים לכסילים - לחכמים יש כבוד ולכסילים יש קלון;  קלון הוא היפך כבוד כמו שקַל הוא היפך כָּבֻד.   אבל מה זה ינחלו? ומה זה מֵרִים?

1. ינחלו מלשון נחלה, אחוזה קבועה.   כשה' נתן את ארץ ישראל לבני ישראל, הוא ציווה לתת לכל אזרח בישראל נחלה קבועה שתישאר בבעלותו עד סוף כל הדורות (ויקרא כה).  באותו אופן, ה' נותן לחכמים כבוד קבוע ויציב הנשאר איתם לאורך זמן כמו נחלה. הם זוכים גם להנחיל, להוריש את חכמתם לצאצאיהם אחריהם.

מֵרִים מלשון להרים, להגביה.   את הכסילים מֵרִים הקלון: הם אמנם מתרוממים ועולים לגדולה, אבל גם נופלים במהירות אל הקלון, כפי שקרה לפוליטיקאים רבים בישראל ובעולם, משלי יח12: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" (פירוט).

2. הפסוק הוא לא רק הבטחה אלא גם הנחיה לציבור, איך להתייחס לחכמים ולכסילים הנמצאים בתוכם. לחכמים מגיע כבוד - עלינו לחלוק כבוד לחכמים כמו שמחלקים נחלות לאזרחים. 

לעומת זאת, לכסילים מגיע קלון - עלינו לבזות את הכסילים, לא כדי לפגוע בהם חלילה אלא כי הקלון מרים את הכסילים - הבושה גורמת לכסילים לעשות חשבון-נפש ולשפר את מעשיהם.  ראו "הקבלות".

מֵרִים - פירושים נוספים

א. בקריאה ראשונה, המשפט כסילים מרים קלון מוזר - הנושא שלו "כסילים" בלשון רבים והפועל "מרים" בלשון יחיד!   המפרשים פירשו "כל אחד מהכסילים מרים ומגביה הקלון עליו מצד סכלותו" (רלב"ג פירוש ראשון, וכן מצודות), אולם עדיין לא ברור מדוע לא נכתב "וכסיל מרים קלון" או "וכסילים מרימים קלון"?

ב. לכן פירשנו למעלה, שהנושא של המשפט הוא "קלון" - הקלון הוא שמרים את הכסילים. וכן פירש רלב"ג: "עוצם הקלון, שינחלו מפני סכלותם, הוא מפריש ומסיר אותם מהמקום ההוא שהם ניכרים בו" (רלב"ג פירוש שני).   בדומה לכך פירש ר' יונה: "עניין קלון = איש קלון (וכן תהלים קט 4: "ואני תפילה" = איש תפילה, ירמיהו ט5: "שבתך בתוך מרמה" = בתוך אנשי מרמה). פירוש: האיש הנקלה והנבל, מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם" (שערי תשובה ג קמז).

ג. ויש שפירשו: מֵרִים = מָרִים ומרירים, תואר לכסילים; וכסילים מרים קלון = הכסילים המרירים, שמעשיהם רעים ומרים, ינחלו קלון (ע"פ פרופ' מרדכי זר-כבוד ב'דעת מקרא').    - אולם, הביטוי "כסילים מרים" הוא ביטוי מוזר שאינו נמצא בשום מקום, ואין בו צורך, שהרי כל הכסילים הם מרים!

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות