לא לעשות הפתעות רעות

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג29 אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ;

 סגולות

אל תחרוש (תתכנן בסתר) פעולה רעה נגד רעך, כאשר הוא יושב לבטח, רגוע וסומך עליך שלא תפגע בו.

/ החלטת לעשות דבר שעלול להרע לזולת? - תודיע לו, אל תתן לו לשבת בבטחון שקרי!

 מצודות

אל תחרוש (תחשוב) על רעך רעה, והלא הוא יושב אתך לבטח, בוטח בך כאיש על רעהו, ולמה תחשוב עליו רעה?!


 עצות

האם מותר להשתמש ב"גורם ההפתעה" בעימותים בין אדם לחברו? לפי הפסוק שלנו, כנראה שלא:

חרש = תכנן פעולה בחשאי;   בטח = היה רגוע, האמין שלא ייגרם לו נזק

אל תחרוש על רעך רעה - אל תתכנן בחשאי לעשות רע לזולתך - כאשר הוא יושב לבטח איתך - מתנהג עמך כחבר, מאמין שלא תפגע בו.

גורם ההפתעה בנישואין

הפסוק מתייחס, קודם כל, ל"רעך" הקרוב אליך ביותר - בן/בת זוגך. ישנם א/נשים החיים בשלום עם בן/בת זוגם, ומתכננים להיפרד מהם, אך אינם מודיעים להם, למשל כדי להשיג יתרון בתביעת הגירושין. חז"ל אסרו בפירוש לעשות כך: 

  • "אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה, שנאמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ואם הודיעה בתחלה שהוא נושא אותה לימים - מותר(רמב"ם, איסורי ביאה כא כח);
  • "אמר ליה רב משרשיא לרבא: אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו - מהו? קרי עליה: אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך(בבלי גיטין צ א).

אם אדם החליט שהוא רוצה להתגרש, הוא צריך להודיע לאשתו מייד, ולא לתת לה לחיות באשליה ובשלוה מדומה.

"כאשר מעשה הבגידה מתגלה, הכאב הוא ללא נשוא, וכבר נאמר בכתובים אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח עמך. יש בזה משום הונאה וגניבת דעת של בן הזוג..." (הרב שינדלר; מתוך חלוקת רכוש ומשמורת וטענת אי נאמנות / עו"ּד בני דון יחיא).

 הקבלות

גורם ההפתעה במלחמות

הפסוק אוסר להשתמש ב"גורם ההפתעה" במאבקים עם חברים. מה לגבי מלחמות בין עמים - האם גם שם אסור להשתמש בגורם ההפתעה?

א. מצד אחד, בתורה נאמר בפירוש, דברים כ10: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ - וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (פירוט).  כשאנחנו רוצים לפתוח במלחמה על עיר - אנחנו חייבים לפני כן לאפשר לה להשלים איתנו, ומכאן שאסור לתקוף מתקפת פתע.

ב. מצד שני,  בתנ"ך מתוארות מלחמות רבות שבהן מנהיגי ישראל השתמשו בגורם ההפתעה, כגון: מלחמת אברהם במלכי המזרח (בראשית יד15), מלחמת יהושע במלכי הדרום (יהושע י9) ובמלכי הצפון (יהושע יא7), מלחמת אהוד בעגלון מלך מואב (שופטים ג), חיסול סיסרא ע"י יעל  (שופטים ד) ומלחמת שאול בבני-עמון (שמואל א יא11).    איך זה מסתדר?

התשובה נרמזת בפסוק שלנו: אסור לתקוף מתקפת-פתע כאשר העם המותקף יושב לבטח איתך - לא נמצא במצב-מלחמה איתנו. ואכן, לפני שיהושע נכנס לארץ-ישראל, הוא קרא לשלום לכל ערי כנען: "שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ: הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח - יברח. וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים - ישלים. וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה - יעשה" (רמב"ם, הלכות מלכים ו ה).    המלכים שלא השלימו, ידעו שיהושע הולך לתקוף אותם. במלחמת מלכי הדרום (יהושע י9) ומלכי הצפון (יהושע יא7), המלכים לא היו מופתעים מעצם התקיפה - הם היו מופתעים רק מהמועד שלה (בלילה).   גם מלחמת אברהם במלכי המזרח (בראשית יד15) היתה לאחר מלחמה שבה הם לקחו שבויים, מלחמת אהוד במואב (שופטים ג) היתה לאחר 18 שנים של שיעבוד, וחיסול סיסרא ע"י יעל (שופטים ד) היה תוך כדי מלחמה (אמנם זו היתה מלחמה בישראל ולא ביעל. צ"ע).

ישנן שתי דוגמאות למתקפת-פתע שאכן מתאימה לאיסור בפסוק שלנו.

1. שמעון ולוי, בני יעקב, תקפו את אנשי-שכם לאחר שאלה נימולו במטרה לשבת לבטח איתם (ע"פ גליה)בראשית לד21-25: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ... וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב - שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה - אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" (פירוט).

ואכן, יעקב אבינו התנער מהם וממעשיהם, בראשית מט5-6: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי; כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר".  הוא השתמש במושגים המופיעים בהמשך פרקנו, משלי ג31-32: "אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (פירוט).  מתקפת-פתע על אנשים היושבים לבטח איתנו היא מעשה חמס, המרחיק את נפשנו מסוד ה' ליראיו.

2. בני-דן תקפו את העיר ליש.   בימי השופטים, חמישה מבני שבט דן יצאו מנחלתם שבגוש דן לכיוון נחל דן שבצפון. הם גילו שם עיר קטנה ומבודדת בשם ליש, שופטים יח7: "וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים, שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם".    הם חזרו לנחלתם וקראו לבני משפחתם, 600 איש נוספים משבט דן, לבוא עמם. בדרך הם עברו במקדש מקומי של אדם בשם מיכה ושדדו אותו, ואז תקפו את העיר בהפתעה וכבשו אותה, שופטים יח27: "וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ, עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ".

גם כאן, סגנון הפרשה מביע התנגדות וסלידה ממעשיהם של בני דן. הפסוק מקביל בין העוול שעשו למיכה - שדדו אותו ולקחו את הכהן שלו, לבין העוול שעשו לבני ליש - התנפלו עליהם מבלי לקרוא להם לשלום, הרגו אותם ושדדו את עירם.    המילה בטח מקשרת את הסיפור לפסוק שלנו - בני דן חרשו רעה על עם אחר, עם שישב לבטח. הפסוק שלנו מגנה מעשים מסוג זה, גם כאשר הם נעשים נגד עמים אחרים.

 דקויות

חרישה באדמה היא חפירת חריצים כהכנה לזריעה;
חרישה במחשבה היא חפירה בעמקי-הלב כדי להכין תוכנית-פעולה. חרישה גם מלשון חֶרֶשׁ - תוכנית הנעשית בסתר.
חרישה יכולה להיות לטובה או לרעה. בפסוק שלנו מדובר על חרישת רעה - תכנון פעולה העשויה להזיק לזולת.

בטחון הוא רגיעה ושלוה של אדם המאמין שלא ייגרם לו נזק. בפסוק שלנו מדובר על רעך אשר יושב לבטח איתך - מתנהג עמך כחבר ולא מעלה בדעתו שתפגע בו.  הפסוק אוסר לנהוג בצביעות ולתכנן בסתר פעולה העלולה להזיק לזולת.

מדוע שמישהו ירצה לחרוש רע על רעהו? - כדי לנצל את גורם ההפתעה. לדוגמה, עורכי-דין רבים טוענים, שבעימות משפטי שבו לשני הצדדים יש טענות זה כנגד זה, יש יתרון למי שתובע ראשון. כדי לנצל יתרון זה, האדם עלול לנסות ליצור אצל הזולת אשליה שהכל בסדר ביניהם, כך שהזולת יישב לבטח עמו ולא יגיש תביעה, ובינתיים יוכל הוא לחרוש ולהכין את התביעה שלו שתגיע בהפתעה. הפסוק שלנו אוסר להשתמש ב"גורם ההפתעה" בין אדם לחברו.

חכמי-התלמוד יישמו עיקרון זה ביחסים בין איש לאשתו: "אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה, שנאמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.   ואם הודיעה בתחלה שהוא נושא אותה לימים מותר(רמב"ם, איסורי ביאה כא כח, בבלי גיטין צ א).   אם אדם החליט שהוא רוצה להתגרש, עליו להודיע לאשתו מייד, ולא לתת לה לחיות באשליה ובשלווה מדומה. ובפרט לא להקשיב לעורכי-הדין הממליצים להגיש תביעה בהפתעה.

מבנה הקטע

הפסוקים 27-29 הם במעשה דיבור ומחשבה (ע"פ גליה):

  • משלי ג27: "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך[יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת" - במעשה (פירוט); 
  • משלי ג28: "אַל תֹּאמַר לרעיך[לְרֵעֲךָ] 'לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן', וְיֵשׁ אִתָּךְ" - בדיבור (פירוט);
  • משלי ג29: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ" - במחשבה (פירוט). 

אחרי המעשים נמשכים הדיבורים, ואחריהם הלבבות.

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות