צדיקים לא מקוים לרע, גם לא כדי שמתוך הרע ייצא טוב

קוד: ביאור:משלי יא23 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
יא23 תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב, תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה.

 סגולות

הצדיקים מתאווים, שואפים, שיהיה רק טוב לכולם;

אולם הרשעים מקווים שתהיה עברה (כעס וצרה), מתוך מחשבה שהם ירוויחו מכך.

 מצודות

הצדיקים - מכל התאוות בוחרים אך תאוות מעשה הטוב ועוזבים השאר;    והרשעים - כל תקותם למצוא דבר-מה לכעוס ולהתקצף על מי.


 עצות

1 (פשט). יש אנשים שמזהירים מפני אסונות שעלולים לקרות, ולאחר מכן מקווים שהאזהרות שלהם יתקיימו - הם רוצים שתהיה מלחמה, שיהיו פיגועים, וכו'... כדי שכולם יראו שהם צדקו, ויקבלו את דעתם מכאן והלאה. ספר משלי מתנגד מאד לגישה זו:

תאוות צדיקים אך טוב = הצדיקים מתאוים ומקוים שיהיה רק טוב; הם לא מקווים שיהיה רע כדי שמתוך הרע ייצא טוב.

תקוות רשעים עברה = הרשעים מקוים שתהיה עברה - שיהיו כעס, מריבות ומלחמות, כדי שזה יועיל למטרות האישיות שלהם.

2 (דרש). הפילוסופים מחלקים את הפעולות לשלוש קבוצות: "טוב", "מועיל" ו"עָרֵב" (חלוקה מקבילה, פחות או יותר, לחלוקה של פרויד בין "סופר-אגו", "אגו" ו"איד", ולחלוקה של קירקגור בין "דתי", "אתי" ו"אסתטי").

לפי זה, הפסוק מלמדנו שהצדיקים מתאווים רק לפעולות השייכות לקבוצת הטוב, בעוד שהרשעים מקוים רק לפעולות השייכות לקבוצת הערב; אבל גם את זה אינם משיגים - הם משיגים רק עברה וכעס (הגר"א).

 הקבלות

תאוות צדיקים

ירמיהו הנביא ספג הרבה לעג וביזיונות מבני ישראל, שלא האמינו לנבואות הפורענות שלו. למרות זאת, הוא אף-פעם לא התאווה וקיווה שהנבואות שלו יתגשמו. הוא אמר את נבואותיו בעל-כרחו, בגלל שה' הכריח אותו לנבא; אבל אף פעם לא רצה שדבריו יתגשמו; הוא קיוה שיהיה אך טוב לעם ישראל,   ירמיהו יז16: "וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי; אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי, נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה".

אמנם, הנביא ישעיהו אמר,  ישעיהו כו9: "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה, אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ - צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל".   ע"פ המפרשים הכוונה, שהוא התאווה לראות את ה' עושה משפט ברשעים; אולם, גם כאן, אין הכוונה לרעה כללית שתבוא על העולם, אלא רק למשפט ממוקד, רק ברשעים עצמם, כדי שכל בני העולם יראו וילמדו שיש צדק בעולם, ולא כדי שיראו שנבואות הפורענות של הנביא היו אמיתיות.

תקוות רשעים

בניגוד לצדיקים, הבוגדים מקווים שתבוא צרה על המדינה שהם נמצאים בה, ואינם מעלים בדעתם שהרעה הזאת תפגע גם בהם, משלי כה19: "שֵׁן רֹעָה, וְרֶגֶל מוּעָדֶת - מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" (פירוט).

לעומת תאוות הצדיקים הטובה, תאוות הרשעים היא אנוכית, תהלים י3: "כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" (פירוט).

 דקויות

1 (פשט). יש אנשים שמזהירים מפני אסונות שעלולים לקרות, ולאחר מכן מקווים שהאזהרות שלהם יתקיימו - הם רוצים שתהיה מלחמה, שיהיו פיגועים, וכו'... כדי שכולם יראו שהם צדקו, ויקבלו את דעתם מכאן והלאה. ספר משלי מתנגד מאד לגישה זו:

תאוות צדיקים אך טוב = הצדיקים מתאוים ומקוים שיהיה רק טוב; הם לא מקווים שיהיה רע כדי שמתוך הרע ייצא טוב.

תקוות רשעים עברה = הרשעים מקוים שתהיה עברה - שיהיו כעס, מריבות, מלחמות ואסונות (כמו במשלי יא4: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה" (פירוט)), כדי שזה יועיל למטרות האישיות שלהם.

2 (דרש). הפילוסופים מחלקים את הפעולות לשלוש קבוצות: "טוב", "מועיל" ו"עָרֵב" (חלוקה מקבילה, פחות או יותר, לחלוקה של פרויד בין "סופר-אגו", "אגו" ו"איד", ולחלוקה של קירקגור בין "דתי", "אתי" ו"אסתטי").

לפי זה, הפסוק מלמדנו שהצדיקים מתאווים רק לפעולות השייכות לקבוצת הטוב, בעוד שהרשעים מקוים רק לפעולות השייכות לקבוצת הערב; אבל גם את זה אינם משיגים - הם משיגים רק עברה וכעס (הגר"א. וכן נרמז במדרש משלי על הפסוק הקודם).

 פרק יא    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות