לא להיות קיצוני

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ד27 אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.

 סגולות

שמור על איזון בכל מידה - אל תנטה לימין (קצה אחד) או לשמאל (קצה שני), הסר את רגלך מהדרך הרעה של הקיצוניות.

 מצודות

בכל דבר אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצוות, אבל מרע הסר רגליך מכל וכל.


 עצות

אנשים רבים מציבים את עצמם באחד משני הצדדים של המפה הפוליטית - הם אומרים "אני ימני" או "אני שמאלני", וכל המחשבות הדיבורים והמעשים שלהם בכל נושא ספציפי נקבעים על-פי הגדרה זו. למשל, אם אדם הגדיר את עצמו כימני, אז הוא יקרא רק עיתון ימני שמציג את העובדות מנקודת מבט ימנית; בכל פעם שיתקיימו בחירות לתפקיד ציבורי כלשהו, הוא יתמוך אוטומטית במועמד הימני; בכל פעם שאיש ציבור נחשד בשחיתות, הוא יטען שזו עלילת שווא (אם הנחשד הוא ימני) או שזה עונש צודק (אם הנחשד הוא שמאלני), וכן הלאה.

ספר משלי מלמד, שהאדם לא צריך להציב את עצמו באף צד, כי הנטיה לכל אחד משני הקצוות היא רעה: אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע.

אין זה אומר שצריך לתמוך דווקא במפלגה שמגדירה את עצמה כ"מרכז", שכן ההגדרה הפוליטית של "מרכז" היא יחסית, מפלגה יכולה להגדיר את עצמה כ"מרכז" כאשר למעשה היא "שמאל" או "ימין". הפסוק אינו מתיימר לתת הגדרה מדוייקת למיקומה של נקודת האמצע, הוא אינו מתייחס לתוצאה הסופית אלא לתהליך שלפיו אדם מחליט באיזו דעה לתמוך. הפסוק אינו אומר על דרך החיוב "לך באמצע" אלא על דרך השלילה "אל תט ימין ושמאל": אל תשים את עצמך מראש באף אחד משני הקצוות. דע שבכל אחד משני הקצוות יש טוב ורע, בדוק תמיד בכל מקרה לגופו מה טוב ומה רע בכל אחד מהקצוות, בחר את הטוב מביניהם ו"הסר רגלך מרע".

ניתן לפרש לפי רעיון זה גם את הפסוקים הקודמים בפרק ד, פסוקים 23-27, המציינים כמה איברי גוף שונים שבהם יש לשמור על איזון:

משלי ד23: "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים" - לב הוא מקום המחשבות והרגשות;   איזון מתחיל מהלב - סגנון חשיבה מאוזן, המביא בחשבון את כל הצדדים של כל עניין. לכן, כדי לחיות חיים מאוזנים, יש לשמור על הלב מכל משמר (פירוט).

משלי ד24: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשוּת פֶה, ולְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ" - פה ושפתיים הם משל לדיבור. עיקש הוא עקום וקשה;   נלוז הוא עקום ונסתר;   והפסוק מלמד שיש להימנע משני סוגי הדיבור העקומים הללו, לשמור על איזון בדיבור, לא לדבר באופן קיצוני וחד-צדדי, לא להחליט ש"אם אני שמאלני - אני חייב תמיד להביע דעות שמאלניות" או להיפך. הפסוק מלמד גם על חשיבות האיזון בסגנון הדיבור - לא לעקם את כוח הדיבור לאחד משני הקצוות: לא לדבר הרבה או מעט מדי, מהר או לאט מדי, חזק או חלש מדי, וכו' (פירוט).

משלי ד25: "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ" - נוכח הוא נכון וישר;   נגד הוא מול העיניים;   והפסוק מלמד שיש לשמור על איזון בראיית המציאות - להסתכל על המציאות במבט ישר ואמיתי, לראות את כל העובדות ולא רק את העובדות שמתאימות לצד מסויים. לדוגמה, נניח שאנחנו דנים בשאלה "האם להתפשר עם האויב תמורת שלום". מי שהולך בדרך קיצונית, יביא עובדות הסטוריות שמוכיחות שהתפשרות אכן מועילה/מזיקה (בהתאם לדעה שהוא רוצה להוכיח), ויתעלם מעובדות אחרות. מי שהולך בדרך האמצע, יביא את כל העובדות שבידיו וינסה לגבש כלל - מתי פשרות מועילות ומתי הן מזיקות. ייתכן ששני אנשים יילכו בדרך האמצע ויגיעו למסקנות מנוגדות, ובכל זאת יהיה אפשר לראות בבירור שהם נוקטים בשיטת "דרך האמצע" לפי הגישה שלהם לבירור השאלה. ניתן גם לפרש שהפסוק מלמד על איזון במידות ותכונות הנפש, המשתקפות בעיניים ובעפעפיים (פירוט). 

משלי ד26: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכּנֹוּ" - פֶּלֶס הוא לשון המאזניים, וגם משל לאיזון;   כַּן הוא בסיס, וגם משל ליציבות;   והפסוק מלמד, שיש לשמור על איזון בהתנהגות ובהרגלים: "כללו של דבר, יילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות. והוא ששלמה אמר: פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו" (הרמב"ם בהלכות דעות ב ז, על פסוק 26), וכן לשמור על סדר יום מאוזן (פירוט).

משלי ד27: "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע" - סיכום לכל הקטע - "ענין ההבטה וההשקפה המוטלת עליו בעיני בחינתו הוא שישמר מהימין והשמאל בכוונותיו, שהם קצות היתרון והחסרון אשר בכל המדות, רק שיכוין אל חוט השערה אשר באמצע, ולא יחטיא. לפי שכל אחת מהקצוות הוא הרע, והאמצע לבדו הוא הנכון..." (עקדת יצחק עב), "אל תט ימין ושמאל - שצריך ליזהר לכתחילה שלא יסור מקו האמצעי לא לימין ולא לשמאל, לא לצד התוספת ולא לצד המגרעת, ובזה תסיר רגלך מרע" (מלבי"ם על פסוק 27).

 הקבלות

פירשנו כל אחד מהפסוקים הקודמים בשלוש דרכים: ביולוגית - עצה לשמירה על הבריאות, נפשית - עצה לשמירה על איזון במידות הנפש, ורוחנית - עצה לשמירה על התורה.    הרמב"ם, בהלכות דעות שלו, איחד את כל שלושת הדרכים:
- בפרק הרביעי דיבר על השמירה על הבריאות: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, ואלו הן:..." (הלכות דעות ד א);
- בשני הפרקים הראשונים דיבר על האיזון בהתנהגות ובמידות הנפש: "כללו של דבר, ילך במדה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות. והוא ששלמה אמר פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו" (הלכות דעות ב ז);
- ובפרק השלישי דיבר על עשיית כל המעשים האלה לשם ה': "ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'... והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (הלכות דעות ג ג).

 דקויות

מה הם ימין ושמאל?

1. ימין ושמאל הם שני הקצוות שיש בכל מידה ממידות הנפש. דרך החכמה היא אל תט ימין ושמאל - אל תהיה קיצוני אלא הישאר בדרך האמצע: "שישמר מהימין והשמאל בכוונותיו, שהם קצות היתרון והחסרון אשר בכל המידות, רק שיכוין אל חוט השערה אשר באמצע, ולא יחטיא. לפי שכל אחת מהקצוות הוא הרע, והאמצע לבדו הוא הנכון" (עקדת יצחק עב. וכן מלבי"ם על פסוקנו ואולי גם רש"י על פסוקנו).

פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים בספר משלי המדברים על איזון; ראו שביל הזהב.

2. ימין ושמאל הם הסטייה ממצוות התורה (מדרש משלי, ילקוט שמעוני, מצודות). צד ימין מסמל את ההרחבה - להוסיף על המצוות, וצד שמאל את הצמצום - לגרוע מהמצוות, ושניהם אסורים שכן "כל המוסיף גורע", החמרה יתרה במקום אחד עלולה להביא להקלה יתרה במקום אחר.    פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים האוסרים לנטות ימין ושמאל מהתורה, למשל דברים ה28  יז11 יז20 כח14 יהושע א7 כג6 מלכים ב כב2.

3. ימין ושמאל הם מסלולים המובילים למקומות רעים.   במשלי ד 20-27 נזכרים איברי גוף רבים, ולכן ניתן לפרש שכל הקטע עוסק בשמירה על בריאות הגוף והנפש. בפרט, הפסוק הקודם דיבר על הליכה בריאותית; הפסוק שלנו מזכיר, שיש מקומות שהליכה אליהם עלולה לפגוע בבריאותנו, למשל איזורים עם אויר מזוהם, מסעדות עם אוכל מזיק לבריאות ועוד, ולכן הפסוק להסיר ממסלול ההליכה שלנו מקומות רעים כאלה.

4. ועל-דרך הדרש, ימין ושמאל הם כמו בפוליטיקה. אנשים רבים מציבים את עצמם באחד משני הצדדים של המפה הפוליטית - הם אומרים "אני ימני" או "אני שמאלני", וכל המחשבות הדיבורים והמעשים שלהם בכל נושא ספציפי נקבעים על-פי הגדרה זו. למשל, אם אדם הגדיר את עצמו כימני, אז הוא יקרא רק עיתון ימני שמציג את העובדות מנקודת מבט ימנית; בכל פעם שיתקיימו בחירות לתפקיד ציבורי כלשהו, הוא יתמוך אוטומטית במועמד הימני; בכל פעם שאיש ציבור נחשד בשחיתות, הוא יטען שזו עלילת שווא (אם הנחשד הוא ימני) או שזה עונש צודק (אם הנחשד הוא שמאלני), וכן הלאה.

הפסוק מלמד שהאדם לא צריך להציב את עצמו באף צד, כי הנטיה לכל אחד משני הקצוות היא רעה: אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע.  נטיה לימין - היד החזקה - עלולה להביא לתחושה של עוצמה מוגזמת המרחיקה את עם ישראל מה', דברים ח17: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (פירוט);  נטיה לשמאל - היד החלשה - עלולה להביא להתבטלות והתרפסות בפני הגויים חוקיהם ותרבותם (ע"פ גליה).

אין זה אומר שצריך לתמוך דווקא במפלגה שמגדירה את עצמה כ"מרכז", שכן ההגדרה הפוליטית של "מרכז" היא יחסית, מפלגה יכולה להגדיר את עצמה כ"מרכז" כאשר למעשה היא "שמאל" או "ימין". הפסוק אינו מתיימר לתת הגדרה מדוייקת למיקומה של נקודת האמצע, הוא אינו מתייחס לתוצאה הסופית אלא לתהליך שלפיו אדם מחליט באיזו דעה לתמוך. הפסוק אינו אומר על דרך החיוב "לך באמצע" אלא על דרך השלילה:   אל תטה את עצמך מראש לאף אחד משני הקצוות - לא ימין ולא ושמאל. דע שבכל אחד משני הקצוות יש טוב ורע. שקול כל מקרה לגופו, בדוק מה טוב ומה רע בכל אחד מהקצוות, בחר את הטוב מביניהם והסר רגלך מרע.

 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות